כנושא חינוכי מהפרשה נעיין הפעם בדברים המובאים בספר "ילקוט לקח טוב" על הפרשה. פרעה מסכים לשלוח חלק מעם ישראל ממצרים לעבוד את ה' ושואל "מי ומי ההולכים"? תשובתו של משה רבנו היא "בנערינו ובזקנינו נלך, בבנינו ובבנותינו... כי חג ה' לנו". תשובתו של פרעה תמוהה שהרי הוא אומר "לא כן, לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשים..." והלא לא ביקשו לשלוח רק את הגברים אלא את כל העם ובפרט את הילדים? על סמך מה אומר פרעה כי רק "אותה אתם מבקשים"?
בעל קומץ המנחה אומר, כי לפי השקפת פרעה אין זה מקובל שפשוטי עם יזבחו זבחים ויקריבו קרבנות. עבודה זאת היא מנת חלקם של הגברים הנבחרים לכך בלבד. לכן, הואיל ואתם מבקשים לעבוד את ה'- לכו נא הגברים בלבד! תשובתו של משה רבנו "בנערינו ובזקנינו נלך" מגלה הבדל יסודי בין עבודת ה' בעם ישראל לבין העבודה של שאר העמים. התורה דורשת עבודת ה' בכל מקום בכל זמן ובכל גיל, לפיכך אין היא מפלה בין נערים לבין זקנים. אדרבא, "בנערינו ובזקנינו נלך"- הנערים לפני הזקנים, לחינוך הנערים ישנה עדיפות. הם יתלוו אל הזקנים ועל ידי זה יוכלו לקיים "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך". לכן אומר משה רבנו לפרעה שהנימוק לדרישה בנערינו ובזקנינו נלך הוא העובדה "כי חג ה' לנו". חגי ישראל נחגגים כאשר כל המשפחה מתאספת סביב לשולחן אחד, הקטנים עם הגדולים, לא כמו אצל הגויים שעבודת האלילים שלהם מסורה בידי כהני הדת וחגיהם אינם נושאים אופי משפחתי כלל (עד כאן מדברי קומץ המנחה).
אצל בני שאר העמים לא יעלה על הדעת ללמד את הילדים הקטנים את עיקרי הדת. כמו כן אין מציאות של לימוד עיון ושינון בספרי החכמה של הוגי הדעות שלהם על ידי ילדים קטנים, ואילו אנחנו זכינו במצווה של "ושיננתם לבניך ולבני בניך" בה מצווה כל אב ללמוד עם בנו ובן בנו תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אותה תורה הנלמדת על ידי זקני תלמידי החכמים, אותה תורה שהגו בה גדולי בני עמנו בכל התקופות, נלמדת גם על ידי צעירי הצאן. אף זו צורה של "בנערינו ובזקנינו נלך".
בענייני הפסח אני מוצאים גם כן הדגשה יתירה בתשומת הלב לילדים הקטנים. כל מצוות ההגדה והשינויים הנעשים בסדר מטרה אחת להם: להקנות לילד יסודות איתנים באמונה. מכיוון שעיקרי עבודת ה' שייכים גם בנערים צעירים, ומגיל י"ג לבנים וגיל י"ב לבנות חייבים הם כבר בכל המצוות כגדולים, לא עלה כלל על דעתו של משה רבנו להוציאם מן הכלל. אדרבא ואדרבא, מצוות "והגדת לבנך" ומצוות "ושיננתם לבניך" מלמדות אותנו שכדי להיות נמנים על העולים בהר ה' יש לספוג תורה ואמונה דווקא בגיל צעיר בעוד הלב זך וטהור, כמו שנאמר: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה" (עד כאן מדברי ילקוט לקח טוב). יש כאן בנותן טעם להזכיר את הסיפור עם הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל שהשתתף באירוע תורני והיה צריך להגיע למקום מושבו ליד השולחן. בדרך ישב ילד צעיר והמלווה של הרב גער בו שיזוז ויקום כדי שהרב יוכל לעבור. הרב זוננפלד זצ"ל ביקש מהמלווה שלא יגער בילד: "הוא עוד יכול להיות מה שאני לא זכיתי להיות, ומי יודע מי צריך לקום מפני מי".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה