"תחל שנה וברכותיה" - נהגו ישראל לברך זה את זה עם תחילתה של כל שנה ושנה. למורים בכלל ובבית ספרינו בפרט, מסמלת ברכה זו משמעות מיוחדת של התחדשות תמידית בחינוך ילדי ישראל, התחדשות של תקוות חדשות ושאיפות טהורות לראות את התלמידים והתלמידות מצמיחים את הדור הבא של עם ישראל.
בקריאת שמע אנו אומרים: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצווך היום על לבבך". על כך דרשו חז"ל: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, שכן טבעו של האדם להתרגש ולהתפעל מדבר חדש, בעוד שבדבר ישן לבו גס ורגיל. ואם בכל אדם מישראל כך, הרי במורים ומחנכים על אחת כמה וכמה שצריכים להרגיש בכל יום התחדשות, שכן אין דומה תלמיד לחבירו, אין דומה כיתה אחת לאחרת, ואין דומה יום לחבירו. אין אנו עוסקים בלימוד בלבד. עוסקים אנו בחינוך, ויתירה מזאת: בבניין בו כל נדבך ונדבך הוא בניין אישיותם של התלמידים, כל פעולה וכל דיבור שלנו, בין אם מכוון ובין אם בהיסח הדעת, משמש דוגמא לעיצוב אישיות התלמיד.
מתפללים אנו להקב"ה שיאיר עינינו ועיני תלמידינו בתורתו, ייתן לנו את החכמה, התבונה והסייעתא דשמייא להצליח במלאכת הקודש, ונזכה בעז"ה לקיום הנבואה: "וכל בנייך לימודי ה' ורב שלום בנייך".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה