חודש שבט נמצא באמצעם של חודשי החורף, שכן תקופת החורף – "תקופת טבת" בלשון חז"ל, כוללת את החודשים: טבת, שבט, אדר. ולמרבה הפליאה, דוקא באמצעו של החודש מציינים אנו את ראש השנה לאילנות, דהיינו התחדשותה של שנה חדשה בעולם הצומח.
ולכאורה, לפי הבנה שטחית ופשוטה, ראוי היה לקבוע את ראש השנה לאילנות בתחילת האביב, בו נראית הפריחה והצמיחה בכל מקום ולא באמצעו של החורף, כאשר עדיין העצים ללא עלים ופרחים.
אלא, שלימדונו חז"ל כי בט"ו בשבט עולה השרף באילנות, דהיינו מתחיל ראשיתו של תהליך ההתחדשות והצמיחה. ולכן, אף שבחוץ הכל קודר וסגרירי, הצמיחה החדשה כבר החלה, וראוי לקבוע ביום זה את ראש השנה לאילנות.
ומכאן ניתן ללמוד גם לעניין חינוך הילדים – כי האדם עץ השדה. התוצאות של החינוך ניכרות רק לאחר זמן, אך השפעתו היא בעצם חיזוק השורשים, בעליית השרף באילנות, באותן השפעות קטנות שאינן ניכרות כלפי חוץ, אלא לאחר זמן רב.
ולכן, חובה עלינו כהורים וכמחנכים, לפקוח עיין על חינוכם של ילדינו מגיל צעיר, ליצור אוירה רגועה בבית ובמוסדות החינוך. אוירה של כבוד לתורה ולתלמידי חכמים, אוירה שבה העיקר הוא קיום רצון השם יתברך, וכל הענינים הגשמיים הם בחינת "טבחות ורקחות" לתורה הקדושה.
כאשר הילדים מוקפים באוירה כזו מקטנותם – ודאי יצמיחו פירות מבורכים בגדלותם, כשם שהשרף העולה באילנות באמצעו של החורף מצמיח פירות הילולים באביב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה