חג הפסח בכל שנה ושנה מעורר בליבותיהם של עם ישראל את הציפייה לגאולה, וכמו שאמרו חז"ל "בניסן נגאלו בניסן עתידים להיגאל". ציפייה זאת היא אחת מן השאלות ששואלים את האדם עליה לאחר מאה ועשרים שנה- ציפית לישועה? ויש להבין מה ערכה ומקומה של הציפייה לישועה שאף על פי שלא זכינו לה עדיין אצפה לו בכל יום שיבוא?
אלא ידוע כי ניסיונות החיים רבים ושונים הם. יש אנשים ויש זמנים בהם ניסיון העוני רח"ל הוא הניסיון הקשה, ויש זמנים בהם דווקא הניסיון של העושר הוא הניסיון הקשה המאיים להשכיח מהאדם את תלותו המוחלטת בחסד ה'.
כאשר האדם מתאמץ ומצפה לישועה הרי שהוא קובע בדעתו את האמת המוחלטת כי הכול בחיים חולף ורק הדברים הרוחניים הבאים ממקור עליון, רצונו של ה' יתברך, הם דברים שרירים וקיימים לנצח והם הדברים החשובים באמת.
וכבר מובא בספר חובות הלבבות לרבנו בחיי ע"ה המעשה באותו חסיד שעשה לו טבעת ועליה כתב את המילים "גם זה יעבור". כאשר היה במצב של קושי או צער חלילה היה מסתכל בטבעת ומתעודד שגם זה יעבור, וכאשר היה בתקופה של הצלחה וחושש פן יפול ברשת הגאווה היה מסתכל בטבעת ומבין שגם זה יעבור ואין במה להתגאות. עם ישראל בכל הדורות מצפה לישועת ה' וציפייה זאת היא ששומרת עלינו לזכור בכל עת מהם הדברים החשובים בחיים. פסח כשר ושמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה