עם ישראל יצאו ממצרים ועמדו על ים סוף. לפניהם הים, מאחריהם פרעה וחילו ומן הצדדים מדבר. בשעה כזאת של פחד עומדים העם וצועקים לקב"ה שיושיעם (שמות י"ד פסוק י'): "ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'..." ויאמר משה אל העם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום, כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".
תפילתם של בני ישראל עולה למרום והקב"ה מקבל תפילתם, עד שאומר ה' יתברך למשה שהוא אינו צריך כבר להתפלל שהרי כבר התפללו ישראל על כך. כך הם דברי המדרש (שמות רבה פרשה כ"א) המדברים בשבח תפילתם של ישראל: "אמר רבי יהודה בר שלום בשם רבי אלעזר: בשר ודם אם בא עני לומר דבר לפניו אינו שומע הימנו אם בא עשיר לומר דבר מיד הוא שומע ומקבלו, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא הכל שוין לפניו הנשים והעבדים והעניים והעשירים. תדע לך שהרי משה רבן של כל הנביאים כתוב בו מה שכתוב בעני. במשה כתיב (תהלים צ, א) תפלה למשה איש האלהים ובעני כתיב (שם קב, א) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, זו תפלה וזו תפלה, להודיעך שהכל שוין בתפלה לפני המקום. תדע לך כשיצאו ישראל ממצרים רדף אחריהם פרעה שנאמר (שמות יד, י) ופרעה הקריב וכתיב (שם) ויצעקו אל ה'. התחיל משה אף הוא מתפלל לפני המקום אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה מה אתה עומד ומתפלל כבר התפללו בני ושמעתי תפלתן שנאמר מה תצעק אלי".
אולם, בני ישראל שתפשו אומנות אבותם בידם וצעקו אל ה', עדיין מפחדים מהמצרים ומתווכחים ביניהם מה צריך לעשות בפועל, וכך היו דעותיהם חלוקות לארבע קבוצות (ילקוט שמעוני רמז רלג): "ארבע כתות נעשו ישראל על הים. אחת אומרת נפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה מלחמה כנגדן, ואחת אומרת נצווח כנגדן. זו שאומרת נפול לים נאמר להם התיצבו וראו, זו שאומרת נחזור למצרים נאמר להם כי אשר ראיתם, זו שאומרת נעשה מלחמה כנגדן נאמר להם ה' ילחם וזו שאמרת נצווח כנגדן נאמר להם ואתם תחרישון". בסופו של דבר הגיעה הישועה ממקום לא צפוי לחלוטין, ולא כמחשבתה של אף קבוצה- הים נבקע, עם ישראל עברו בתוכו בחרבה והמצרים טבעו בו.
כאן עלינו לעמוד ולהתבונן, ששום השתדלות טבעית בסופו של דבר לא הביאה את הישועה אלא הקב"ה שמע תפילתם והושיעם בדרך נס. ואולי בגלל זה אומר משה רבינו לעם "התייצבו וראו את ישועת ה'..." התעסקות יתירה בהשתדלות עלולה להביא למחשבה שגם אנחנו פעלנו את הישועה בדרך זאת או אחרת. אפילו לעניין התפילה אמר ה' למשה רבינו שלא יאריך בה, שלא יחשבו העם כי ריבוי התפילה הביא את הישועה, כדרך שאמרו חז"ל כי "עיון תפילה" היא מהדברים שאין אדם ניצול מהם בכל יום (בבא בתרא קס"ד), ופירש רש"י: "עיון תפלה - שלאחר שהתפלל, דן בלבו שישלם לו הקב"ה שכרו ויעשה הקב"ה צרכיו וישמע תפלתו לפי שהתפלל בכוונה". בכדי לראות את ישועת ה' כראוי צריך להתייצב, להפסיק לרגע את כל ההשתדלות ולהתבונן כיצד ה' מושיע לבדו את העם. התפילה מוכרחת, אך הישועה היא לה' לבדו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה