הקב"ה מלמד את משה רבנו כיצד לעשות מזבח לשם ה'. המזבח אינו צריך להיות מפואר (שמות כ' כ"א): "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו… בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך" אך העיקר שתהא עשייתו לשם שמיים: "שתהא תחילת עשייתו לשמי" (רש"י). בפרטי עשייתו של המזבח מוסיף ה' ומזהיר שלא לעשות למזבח מדרגות אלא כבש משופע שאינו מצריך הרחבת הפסיעות, כדי שלא ייגלה על אבני המזבח מבשר הכוהנים הלובשים כותנות בד על גופם: "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תיגלה ערוותך עליו". פירש רש"י: "שעל ידי המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך, ואף על פי שאינו גילוי ערווה ממש שהרי כתיב ועשה להם מכנסי בד, מכל מקום הרחבת הפסיעות קרוב לגילוי ערווה הוא ואתה נוהג בהם מנהג ביזיון. והרי דברים קל וחומר, ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על ביזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג ביזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה".
מדברים אלה ניתן ללמוד עד כמה הקפידה התורה בכבוד החבר וכמה צריך להיזהר מלבזות כל אדם אפילו על ידי תנועה מזלזלת, וכמו שהזהירו חז"ל בפרקי אבות (פרק ד') "אל תהי בז לכל אדם", אלא יש לכבדו ולהחשיבו. בספר פלא יועץ (בערך אהבת רעים) מפרט כיצד יש לנהוג בכבוד החבר באופן מעשי: "ואני אבוא בקצרה. והוא, שצריך לקיים בעניין זה "סור מרע ועשה טוב", וצריך לסור מרע בדבור ובמעשה. בדיבור, מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. צריך להיזהר ולהישמר מלדבר אל חברו או על חברו שום דבור שאינו רוצה שידברו לו או עליו, ובזה נכלל לשון הרע ואונאת דברים וכהנה רבות. וכן על זה הדרך צריך לסור מרע. במעשה, שלא להזיק בחברו או לגרום לו שום נזק, כל שלא נוח לו שיעשו לו. וצריך להעמיק בזה, כי רבו הטעיות היצר הרע. וביותר צריך להיזהר במקום שיש חסרון כיס, שאדם עשוי להורות היתר לעצמו ולנטות אחרי הבצע המגיע לו אפילו בהפסד חברו, ולא לחינם אמרו: אדם נכר בכיסו. אשרי איש ירא את ה' ואוהב את ה' בכל מאודו ולא יטה אחרי הבצע.
וכן צריך לקיים במצווה זו "ועשה טוב" בדבור ובמעשה: בדיבור, לדבר דברים טובים ונכונים לשמח אנשים, כגון בשורות טובות ועצות טובות ולהרים מכשול מדרך חברו, להודיע לו אם יודע שיגיע לו שום נזק בשום אופן ולנחמו בעת צרתו וכהנה רבות. ובמעשה עשות חסד בגוף ובממון, כאשר חפץ שיעשו לו ושירחמו עליו ושידחקו עצמם כדי לרחם עליו, ככה יעשה למען עשות חסד ולקים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'. אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה. לפום צערא אגרא (אבות) כי לפי הקושי עושה נחת רוח ליוצרו, וכרחם אב על בנים ואח לצרה ייוולד כן איש את רעהו יעזרו, כי כולנו בני איש אחד נחנו, אחים אנחנו. וכאשר יחוס על אחד מאיבריו כן צריך לחוס על כל אדם מישראל, כי כולנו כאיש אחד כגוף אחד…"
ומסיים הפלא יועץ: "עיקר אהבת רעים הוא שיתלבש עצמו (במחשבתו) בגוף חברו באופן שאף אם הוא אינו מקפיד על כבודו ועל בזיונו מכל מקום יחשוב כמו, שאם הוא היה כמו חברו על פי מידותיו היה רוצה שיכבדוהו ושלא ידברו לו שום דבר של אונאת דברים ושלא יגעו בכבודו, ככה יעשה הוא לחברו. זה כלל באהבת רעים ובזה ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה