חג הפסח הוא חג חינוך הבנים והבנות, העברת יסודות האמונה ויסודות קיומינו כאומה לדור הבא, בהיותינו מסובין סביב שולחן הסדר ומספרים ביציאת מצרים. נאמר בהגדה: "רבן גמליאל היה אומר: כל מי שלא אמר שלשה דברים אלה בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן- פסח מצה ומרור". בעוד שקרבן הפסח והמרור מבטאים שלבים יסודיים בגאולה, הרי שהמצה היא לכאורה זכר לדבר מקרי: "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ, עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם מיד". ואם היו מתעכבים עוד ח"י דקות במצרים והיה הבצק מחמיץ, האם היה נגרע משהו מגאולתם של ישראל? אמנם אז לא היינו צריכים לאכול מצות, לא הכשר מיוחד לפסח ולא לנקות את הבית… מדוע הרגעים הספורים האלה הם כה משמעותיים עד שאיסור חמץ במשהו, בל יראה ובל ימצא?
כותב האור החיים הקדוש (בפרשת שמות): "כי אם היו מתעכבים שם עוד היו נכנסים בחמישים שערי טומאה ולא הייתה תקומה, לזה גאלם מיד ולא שהו אפילו שיעור שיספיק בצקם להחמיץ.." ובהמשך מסביר ביתר פירוט, כי היו צריכים להתעכב במצריים עד שנכנסו רבים מהעם עד סוף מ"ט שערי טומאה והיא הייתה ירידה הכרחית לצורך עליה: "למה ה' הוציאם בזבולא בתרייתא (ברגע האחרון) בזמן שאם היו מתעכבים קצת היו נלכדים עד שהוצרך למהר ולא יכלו להתמהמה, והיה לו להוציאם בזמן מורווח? כי עיקר הגלות הוא לברר הניצוצות שנטמעו בנ' שערי טומאה… כי אם היה מוציאם קודם זה היו מפסידים בירור החלק ההוא. ותדע שעם ה' השיגו בבחינת כללותם הכלול במשה שנתייחס בשם עמו השגת מ''ט שערי בינה. וטעם שלא השיג שער החמישים… שישראל לא נכנסו בנ' שערי טומאה לברר אותו, לא השיגו בחינת הקודש שכנגדו…
…והובטחנו כי לעתיד לבוא ישפיע בנו אל עליון תורת חיים שבשער החמישים והשגתו הוא באמצעות הגליות ובפרט גלות האחרון… וטעם שנסתכנו ישראל במצרים בבירור שער הנ' לצד שלא היו בני תורה, מה שאין כן דורות האחרונים (לאחר מתן תורה) באמצעות תורתם ישיגו ליכנס לשער הנ' ולהוציא בולעו מפיו, ואז ספו תמו בחינת הטומאה. ומעתה כל שהיה ה' מוציא ישראל קודם הזמן כל שהוא היו ממעטים הבירור והיו מתמעטים במושג, ולזה הוציאם בנקודה האחרונה של מ''ט וקודם שיכנסו לשער הנ'. והוא אומרם ז''ל: וגאלם מיד".
והסבר לפירושו, במצב של שקיעה רוחנית עמוקה של רוב העם בגלות מצריים עד מ"ט שערי טומאה, אותם צדיקים כמשה ואהרן והדומים להם שעמדו בניסיון הקשה ונשארו בצדקותם ובטהרתם יצרו לעצמם על ידי זה כלים רוחניים גדולים כל כך שיכלו אחר כך לקבל אור קדוש ועליון במתן תורה, כל אחד לפי מדרגתו, עד מ"ט שערי בינה. אבל, לפני הגאולה העתידה יהיו גם יהודים שירדו יותר מזה, עד לשער החמישים של הטומאה (לפי ספר שומר אמונים היא הכפירה בה'). היהודים הצדיקים שעומדים אז בניסיונות הרוחניים הקשים ושומרים על טהרתם, יוכלו לזכות בזמן הגאולה למדרגות רוחניות גדולות עד לשער החמישים של הבינה (מדרגה אליה זכה משה רבנו רק בהסתלקותו מן העולם בהר נבו- נ' בו). צדיקים אלה יוכלו אז להעלות את כל ישראל עימהם מעלה מעלה בכוח התורה- "ומלאה הארץ דעה את ה', כמים לים מכסים". דומה שאין צורך להסביר כיצד מתקשרים הדברים לדורנו אנו, במצב הרוחני המורכב בו אנו נמצאים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה