עבדות הנפש

בפרשת שמות נאמר כי השעבוד התחיל רק לאחר שמתו כל השבטים וכדברי המדרש (שמות רבה א ח): "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא- ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים לא שעבדו המצרים בישראל". לעומת זאת פרשת ויחי מתחילה ללא רווח בינה לבין סיום הפרשה הקודמת וכדברי רש"י (מבראשית רבה): "ויחי יעקב- למה פרשה זו סתומה, לפי שכיון שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד שהתחילו לשעבדם".

אם כך מתי התחיל השעבוד, בפטירת יעקב אבינו או שנים רבות אחר כך?

הבה נקדים ונתבונן בפסוק שנאמר לאחר פטירתו של יעקב (בראשית נ כב): "וישב יוסף במצרים הוא ובית אביו". הלא יודעים אנו כי יוסף ואחיו גרו בארץ מצרים ומדוע צריכה התורה לחזור על כך? אלא ששני מקומות היו- מצרים וארץ גושן. וכך מופיע בפירוש רש"י (בראשית מח א): "ויאמר ליוסף- אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד וכשחלה יעקב בארץ גושן הלך אפרים אצל אביו למצרים להגיד לו". בעוד שארץ גושן הייתה ארצם של יעקב ובניו, הרי שמצרים הייתה עיר המלוכה שם שכנו מוסדות השלטון ושם התגורר גם יוסף המשנה למלך. ונראה לפרש כי הפסוק בא לומר שעד פטירתו של יעקב אבינו התגוררו כל בניו וצאצאיו בארץ גושן, מנותקים מהווי החיים הגויי שבמצרים עיר המלוכה וחיים חיים יהודיים מלאים בצלו של אותו צדיק. אלא משמת יעקב התחילו לשנות את מקום מגוריהם ולעבור לעיר המלוכה, ועם ההתקרבות לגויים התחילה ההתרחקות מהיהדות- "שנפטר יעקב אבינו נסתמו עיניהם ולבם...."

תהליך זה של התרחקות משמירת התורה והמצוות מתואר במדרש (שמות רבה א ח): "בה' בגדו כי בנים זרים ילדו- ללמדך כשמת יוסף הפרו ברית מילה, אמרו נהיה כמצרים... וכיון שעשו כן הפך הקדוש ברוך הוא האהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה שנאמר (תהילים קה כה) הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו..."

ואפשר גם שדברי חז"ל "נסתמו עיניהם וליבם" הם כדברי הפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ...". וכך הייתה נבואתו של אהרן הכהן בעודם במצרים (רש"י שמואל א' ב' כז): "הנגלה נגליתי אל בית אביך - מכאן שנתנבא אהרן במצרים, ומה היא הנבואה הוא שנאמר (יחזקאל כז) ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו".

אם כן, ישנו כאן תהליך של שעבוד המתחיל עם ירידה רוחנית לאחר פטירתו של יעקב אבינו, הליכה אחר פיתויי העיניים והלב, עד שמביא הדבר לשעבוד הגשמי על ידי הגויים לאחר פטירת בניו של יעקב, וכדברי האמרה המפורסמת (מיוחס לגאון ר' חיים מוולוז'ין זצוק"ל) "או שהיהודי עושה קידוש או שהגוי עושה הבדלה..." אם היהודי נוהג כיהודי ומקדש את עצמו מה טוב, ואם מנסה להתקרב לגויים ולחיות כמותם הגוי יעשה את ההבדלה- יאמר ליהודי יהודי אתה, הסתלק מעימדי...

"כי היא תחילת העבירה, שהעין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרין" (טור אור"ח א). הרצון ליהנות מכל תענוגות החיים ולהיות כמו האחרים (וכמובן בכשרות מהודרת)  מתחיל כסטייה קטנה בלבד מהמנהגים המקובלים ומחיי צניעות וענווה, אך אחרית דבר מי ישורנו. האם אין זה תהליך המתרחש ממש לנגד עינינו בציבור החרדי? טיולים תכופים לחו"ל, מותגי צריכה נחשקים, אירועים נוצצים וראוותניים וכדומה לזה. על המחנכים יראי ה' לתת את הדעת על כך, להשתדל ולחנך את תלמידיהם שלא להתפעל מחיי הזוהר של אחרים אלא לשאוף לחיים מלאי תוכן יהודי וענווה שכן באלה חפץ ה'- מה שעשתה החכמה עטרה לראשה עשתה הענווה עקב לסולייתה- עקב ענוה יראת ה'...