ימי ספירת העומר מקשרים בין חג החירות, בו יצאנו משיעבוד מצריים הגשמי, ובין החירות הרוחנית – מתן תורה, כפי שלימדונו חז"ל: "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה, שנאמר: והמכתב מכתב אלוקים הוא – חרות על הלוחות. אל תקרי חרוט אלא חירות".
מחובתינו לחנך את תלמידינו, כיון שמשמעותה האמיתית של החירות היא עבדות לבורא העולם, המביאה לחירות האמיתית של הנפש מכבלי היצר הגשמי. חירות שמעלתה הגדולה היא ההכנעה למשפטי התורה, המרוממת את האדם מעל מאורעות הזמן ונותנת לו את האפשרות לבחון כל צעד בחיים במבט רוחני רחב, כחלק משרשרת הדורות של אלפי שנים, מאז מתן תורה ועד ימינו אלה.
בפרט בדורנו בו מושגים של "חירות" מדומה מתחלפת עם הפקרות בתחומי חיים רבים, חובה עלינו להדגיש לתלמידים היקרים מה קשה העבדות של השיעבוד ליצר, וכמה גדולה מעלתו של האדם השולט על יצרו. ההבדל בין השניים מתבטא היטב במאמר חז"ל: "צדיקים ליבם ברשותם, ורשעים – הם ברשות ליבם".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה