למחנכי ומחנכות ילדי ישראל, השלום והברכה!
בפרשת שבוע זה, פרשת יתרו, עומדים אנו מחדש בכל שנה ושנה במעמד הנשגב של מתן התורה לעם ישראל בהר סיני.
לימדונו חכמינו הקדושים, כי בשעת מתן תורה פרחה נשמתם, הוריד להם הקב"ה טל של תחיית המתים והעמידם.
כאן המקום להתבונן, מדוע היה צורך בצורה כזאת של קבלת התורה, להגיע עד לכלות הנפש, למצב של יציאת הנשמה וחזרתה אל הגוף בכדי לקבל את עשרת הדברות במעמד הנשגב הזה? האם אי אפשר היה לקבל את התורה מתוך התבוננות ויישוב הדעת בלבד, ללא מצב של התפעמות רגשית חזקה כל כך?
ויש ללמוד מכאן יסוד חשוב בקבלת התורה, היסוד של התפעלות הרגש והלב, בנוסף על ההבנה השכלית העמוקה.
התפעלות כזאת מביאה את היהודי להרגשה ולהבנה שהתורה היא תורת חיים, היא החיים עצמם, ובלעדיה אין קיום כלל. התפעלות זאת היא בבחינת הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים"- ידיעת השכל ולאחריה ההשבה אל הלב.
כמה חשובה הבנה זאת בחינוך תלמידינו ותלמידותינו, בכדי ללחום כנגד שטף חיי הרחוב והחילוניות השוטף את העולם, להבין שקיום מצוות התורה והעסק בה אינו תוספת לחיי החולין חלילה, אלא הם החיים עצמם וכל השאר טפל אליהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה