מחלוקתו של קורח על משה ואהרן מנהיגי העם במדבר נזכרת לדורות כמחלוקת קשה ומסוכנת שיש להתרחק ממנה. וכך אמרו חז"ל בפרקי אבות- איזוהי מחלוקת שאינה לשם שמיים זאת מחלוקת קורח וכל עדתו. ואכן בעומק מחלוקתו של קורח כפי שמסביר רש"י הייתה הפגיעה שחש בכבודו משמינה משה רבנו את בן דודו אליצפן בן עוזיאל לנשיא משפחות הלוי, מינוי שלדעת קורח היה ראוי לתיתו לקורח עצמו, ולכן אמר בליבו הריני קם ומבטל דבריו.
וכדרכם של בעלי מחלוקת מתוחכמים הלביש קורח את כוונותיו האמיתיות בדאגה כביכול לככל ישראל ובטענה כביכול בשם הציבור- כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה', כולנו שמענו בסיני אנכי ה' א-להיך ולא רק אתם ולכן מדוע לקחתם את הגדולה של מלך וכהן גדול?
ובכדי לחזק את הרושם של המחלוקת ולמשוך אחריו יותר ויותר אנשים מהעם, אסף מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות רובם משבט ראובן והם אליצור בן שדיאור וחביריו, הלבישם בטלית שכולה תכלת ובא ושאל את משה רבנו על מצוות ציצית- האם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית (שיש בה פתיל תכלת) או פטורה? משענהו משה רבנו שהיא חייבת התחיל קורח להלעיג ולשחוק על דבריו בקושיות הגיוניות כביכול- אם פתיל אחד של תכלת פוטר את הטלית, טלית שכולה תכלת לא תפטור את עצמה? וכן הקשה עוד קושיה: בית מלא ספרי תורה האם חייב במזוזה או פטור? משענהו משה רבנו שהוא חייב התחיל שוב ללעוג ולשחוק על דבריו- אפשר שתי פרשות הכתובות במזוזה (שמע והיה אם שמוע) פוטרות את הבית, בית שכולו מלא ספרי תורה לא יפטור את עצמו? ומלבד הרשעות והדמגוגיה שיש בזה להלעיג על מצוות ה' המפורשות בטענות הגיוניות כביכול, בעוד שהמצוות הן גזרות מלך על עבדיו ועלינו לקיימן בלי קשר אם הן מובנות בהגיוננו אם לאו, הרי שיש לשאול מה ראה קורח להביא דוקא את שתי הדוגמאות האלה?
ויש ליישב כי טענות אלה הן מעין הטענה של "כל העדה קדושים ומדוע תתנשאו", שכן לטענתו העדה הם כטלית שכולה תכלת או כבית מלא ספרים, ואין להם צורך במנהיגים משה ואהרן שהם כציצית והמזוזה של העם. ובתוספת ביאור יש להסביר מדוע נקט בשתי דוגמאות ולא הסתפק באחת? אלא מחלוקתו הייתה על המנהיג הרוחני של העם משה רבנו שהוא עמוד התורה בבחינת המזוזה שפוטרת בית מלא ספרי תורה, ועל עמוד הקדושה שזהו אהרן הכהן הגדול הלבוש במעיל תכלת הביא את הדוגמא השניה- טלית שכולה תכלת הזקוקה לפתיל תכלת של מצוות ציצית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה