כאשר אברהם אבינו עליו השלום משביע את אליעזר עבדו להביא אשה לבנו יצחק מחרן, הוא משביעו "בה' אלהי השמים ואלהי הארץ", אולם כאשר הוא מזכיר את חסדי ה' עמו שלקחו מבית אביו אומר הוא "ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי". ומסביר רש"י (בראשית כ"ד פסוק ז'): "אמר לו עכשיו הוא אלהי השמים ואלהי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלהי השמים ולא אלהי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ". ובכיוון פירוש זה יש להטעים את רצף הפסוקים שמנהגנו לומר אחרי תפילת ערבית:
יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם.
ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'.
רם על כל גויים ה' על השמים כבודו.
ה' אדוננו מה אדיר שימך בכל הארץ.
האם קיים קשר בין ארבעת הפסוקים האלה? וראיתי להסביר (על פי פירושו של רבי חיים פלאג'י זצוק"ל לתהילים) את הקשר בין הפסוקים כך:
אנו משבחים את הקב"ה ואומרים "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם" ומיד שואלים אותנו הגויים מה הרבותא בשבח שלכם? הלא כל האומות משבחים את בורא העולם כל אחד בדרכו- "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'"? אכן, עונים אנו להם, גם הגויים משבחים את ה' אך אצלם הוא בשמים בלבד ואילו כאן בארץ הם עושים ככל העולה על רוחם "רם על כל גויים ה' על השמיים כבודו", מה שאין כן אצלנו עם ישראל, ה' שוכן בשמיים אך גם בקרב הארץ, דהיינו שאנו מחוייבים במצוותיו כאן ועכשיו והשגחתו התמידית עלינו ויש שכר ועונש- "ה' אדוננו (דייקא) מה אדיר שימך בכל הארץ".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה