הירידה והעלייה

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה עבד עברי…" אומר רש"י- כל מקום שנאמר "אלה" פסל את הראשונים, "ואלה" מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני.

ויש לברר מה באה התורה להשמיענו שאף אלה מסיני? ודאי שמשה רבנו לא כתב מאומה בתורה מדעתו וכמו שאומרים חז"ל שכל האומר כי משה רבנו הוסיף אות אחת בתורה מדעתו הרי זה אפיקורוס. ואם כן, מדוע צריכה התורה להדגיש לנו שאף אלה מסיני, שהרי גם אם לא ניתנו בסיני אלא אחר כך, היה חיוב קיומן של המצוות האלה זהה?

אלא, אם נתבונן היטב במצוות שבפרשתנו, נראה כי הן עוסקות בעיקרן בדינים שבין אדם לחברו. הן עוסקות בגנב שנמכר בגנבתו, מכה איש ומת, חובל ומזיק ושאר מרעין בישין. וכל זאת מיד לאחר מעמד הר סיני, בו עמדו ישראל במעלה שבטל מהם היצר הרע, נתגלה להם כבודו של בורא עולם וזכו לשמוע את דבר ה' במעלת גדולי הנביאים. יכולים היינו לחשוב כי לאחר מעמד כזה לא ייכשל שום יהודי לעולם בעברות הקשות שבפרשתנו. כיצד יכולים לגנוב אחר ששמעו "לא תגנוב" או חלילה לרצוח לאחר ששמעו "לא תרצח"?

ואם חס וחלילה ייכשל יהודי במשך הדורות בעברות קשות שכאלה, שמא הוא כבר ניתק את עצמו מנותן התורה בסיני שהזהיר על כך בצורה הברורה והחזקה ביותר?

על כך באה התורה ומלמדת "מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני". ירדה תורה לסוף דעתו של אדם, שגם אחרי עומדו במעמד הנשגב והמרומם ביותר עדיין יכול הוא ליפול אחר כך חלילה לשפל המדרגה. גם אחרי שאמרו על כל דיבר של עשה "הן" ועל כל דיבר של לא תעשה "לאו" (רש"י פרק כ' פסוק א' בשם המכילתא), עדיין יוכל היצר הרע לחזור ולהחטיאם בדברים החמורים ביותר. אבל אז, אם חלילה ייפול, יידע כי גם מצבו השפל כתוב הוא בתורה ואין היהודי נפרד מנותן התורה לעולם. וכך דרשו חכמים על הפסוק בספר יהושע: "חטא ישראל"- ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא.

ומכאן נלמד יסוד גדול בחינוך ילדינו ובחינוך עצמנו, והוא שאסור ליהודי אף פעם להתייאש מעצמו, אלא לזכור מאמר שלמה המלך ע"ה- "שבע ייפול צדיק וקם". הכישלון והנפילה הם חלק מדרכו של הצדיק, וכל ירידה יכולה וצריכה שתהיה ירידה לצורך עליה. אסור לעולם לומר לילד או לתלמיד "אתה כשלון ושום דבר טוב לא ייצא ממך", אלא אתה בן אהוב לאבינו שבשמיים וגם אם נכשלת הפעם, בפעם הבאה בעזרת ה' תצליח.