כאילו ילדו

ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דיבר ה' את משה בהר סיני (במדבר ג' א') פירש רש"י: ואלה תולדות אהרן ומשה- ואינו מזכיר אלא בני אהרן ונקראו תולדות משה לפי שלמדן תורה, מלמד שכל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. ביום דיבר ה' את משה- נעשו אלו התולדות שלו שלמדן מה שלמד מפי הגבורה. ומסביר השפתי חכמים מדוע לא יקראו כל עם ישראל בניו של משה רבנו שהרי לימד תורה את כל ישראל? אלא שלכלל ישראל היה משה רבנו מחוייב ללמד תורה בציווי ה' אך לבני אהרן לא היה מחויב ללמד באופן פרטי: ".. אבל גבי בני אהרן שלא היה משה מחוייב ללמוד עמהם דהא האב חייב ללמד את בנו תורה משום הכי נקראו הם תולדותיו של משה…"

מדבריהם נלמד שני דברים חשובים. הראשון כי האב מחוייב ללמוד עם בנו תורה וממילא מה ששולח בנו אצל המלמדים והרבנים זוהי בחינת שליחות שהם עושים עבורו להוציאו ידי חובתו, והשני כי המלמד צריך לראות את תלמידיו כאילו הם בניו ולנהוג עמהם בסבלנות ורחמנות כרחם אב על בנים.

כך אומרת הגמרא על התפתחותם הקדומה של תלמודי התורה (בבא בתרא כ"א א): "אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל. שבתחילה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה, מאי דרוש? 'ולמדתם אותם' - ולמדתם אתם. התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש? 'כי מציון תצא תורה'; ועדיין מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד. התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע".

 קשר זה של האב המלמד והבן, מחייב אותנו כהורים וכמורים לשתף פעולה זה עם זה למען הצלחת חינוכם של הילדים. על ההורים לכבד את המורים של ילדיהם ועל המורים מוטלת החובה לכבד את ההורים, גם אם יש לעיתים חילוקי דעות בדרכי החינוך. סיפר המחנך המפורסם הרב יחיאל יעקובזון כי בילדותו למד בבית ספר של החינוך העצמאי ואביו היה מפקח על בית הספר. אביו המפקח שיבח מאד את המורה של הבן והיה חוזר ואומר לבנו עד כמה הוא בר מזל ללמוד אצל רב חשוב כזה ותלמיד חכם מופלג כל כך. הוא שמע כל כך הרבה שבחים וכבוד מאביו עד שהיה בטוח באמת ובתמים כי יש לו את המורה הטוב ביותר שאפשר לקבל ולכן למד אצלו בחשק ובהתמדה. רק כשבגר התברר לו להפתעתו כי אביו המפקח סבר שהמורה הזה אינו מתאים כלל לחנך ולחם בכל כוחו להוציאו מהמערכת ובאותה השעה היה פיו מלא רק שבח והלל עליו כלפי הבן בכדי שלא לפגוע בחינוכו. כמה חשובים הדברים לכולנו.