מחלוקתו של קורח על משה ואהרן מנהיגי העם במדבר נזכרת לדורות כמחלוקת קשה ומסוכנת שיש להתרחק ממנה. וכך אמרו חז"ל בפרקי אבות- איזוהי מחלוקת שאינה לשם שמיים זאת מחלוקת קורח וכל עדתו. ואכן בעומק מחלוקתו של קורח כפי שמסביר רש"י הייתה הפגיעה שחש בכבודו משמינה משה רבנו את בן דודו אליצפן בן עוזיאל לנשיא משפחות הלוי, מינוי שלדעת קורח היה ראוי לתיתו לקורח עצמו. לכן אמר בליבו הריני קם ומבטל דבריו.
כדרכם של בעלי מחלוקת מתוחכמים הלביש קורח את כוונותיו האמיתיות בדאגה כביכול לכלל ישראל ובטענה כביכול בשם הציבור- כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה'- כולנו שמענו בסיני אנכי ה' אלקיך ולא רק אתם ומדוע לקחתם לעצמכם את הגדולה של מלך וכהן גדול?
מביא המדרש כי בכדי לחזק את הרושם של המחלוקת ולמשוך אחריו יותר ויותר אנשים מהעם, אסף מאתיים וחמישים ראשי סנהדראות רובם משבט ראובן והם אליצור בן שדיאור וחביריו, הלבישם בטלית שכולה תכלת ובא ושאל את משה רבנו על מצוות ציצית- האם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית (שיש בה פתיל תכלת) או פטורה? משענה משה רבנו שהיא חייבת התחיל קורח להלעיג ולשחוק על דבריו בקושיות הגיוניות כביכול- אם פתיל אחד של תכלת פוטר את הטלית, טלית שכולה תכלת לא תפטור את עצמה? וכן הקשה: בית מלא ספרי תורה האם חייב במזוזה או פטור? משענה משה רבנו שהוא חייב התחיל שוב ללעוג ולשחוק על דבריו- אפשר שתי פרשות הכתובות במזוזה (שמע והיה אם שמוע) פוטרות את הבית, בית שכולו מלא ספרי תורה לא יפטור את עצמו? מלבד הרשעות והדמגוגיה שיש בזה להלעיג על מצוות ה' המפורשות בטענות הגיוניות כביכול, בעוד שהמצוות הן גזרות מלך על עבדיו ועלינו לקיימן בלי קשר אם הן מובנות בהגיוננו אם לאו, הרי שיש לשאול מה ראה קורח להביא דוקא את שתי הדוגמאות האלה?
ניתן לאמר כי טענות אלה הן מעין הטענה של "כל העדה קדושים ומדוע תתנשאו". לטענתו העדה הם כטלית שכולה תכלת או כבית מלא ספרים, ואין להם צורך במנהיגים משה ואהרן שהם כציצית והמזוזה של העם. מחלוקתו הייתה כנגד המנהיג הרוחני של העם משה רבנו שהוא עמוד התורה, בבחינת המזוזה שפוטרת בית מלא ספרי תורה, וכנגד עמוד הקדושה הוא אהרן הכהן הגדול הלבוש במעיל תכלת- בבחינת טלית שכולה תכלת הזקוקה לפתיל תכלת של מצוות ציצית.
המחשבה כי ניתן להשוות את גדולי הדור אלינו, היא יצר רע מסוכן ומטעה המתלבש במחלוקות רבות במשך הדורות. כאשר האדם חושב כי גדולי החכמים והצדיקים שבדור הם כמותו כביכול רק עם ידיעות תורניות רבות יותר, הרי שפרק מעליו עול מלכות שמיים. כך אומרים חז"ל באבות- יהי "מורא רבך כמורא שמיים". מחשבה פסולה כזאת הופכת את האדם למורה הדרך של עצמו בחייו, הוא מחליט למי לשמוע ומתי, וסופו שיצר הרע מנהיגו חלילה מדחי אל דחי. ראוי לנו להאמין כי גדולי הדור הם מציאות אחרת מאיתנו ויש להם סייעתא דשמייא מיוחדת לכוון לאמת התורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה