אהבה ופינוק

בפרשת חוקת אנו קוראים על הטהרה הנעשית באמצעות אפר הפרה האדומה. עניינה של הפרה האדומה הוא עניין נסתר עד שאפילו החכם מכל אדם, שלמה המלך ע"ה, לא הצליח לעמוד על הבנתה בשלמות- "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" (קהלת ז כ"ג). אולם רבותינו והמפרשים נתנו מספר רמזים בעניינה של הפרה האדומה.

חז"ל לימדונו במשל נפלא כי פרה אדומה המטהרת באפרה את האדם שנטמא בטומאת מת באה לכפר ולתקן את עוון עגל הזהב. כך מביא רש"י: "משל לבן שפחה שטינף ארמונו של מלך, אמרו תבוא אימו ותנקה צואת בנה". אמו של העגל שהיא הפרה, תבוא ותכפר על עוון בנה העגל.  יש לשאול הלוא פרה אדומה זאת ששוחטים ושורפים אותה ובאפרה מטהרים את הטמאים, אינה אמו של עגל הזהב שנוצר מתוך האש כאשר השליכו לתוכה את נזמי הזהב שפרקו מאזניהם, ואם כן מה הקשר בין הדברים?

אפשר לומר כי באמירת חז"ל טמון יסוד עמוק בהבנת החטא, כמו שכתב בספר עץ חיים (שער י"ג)- "אין הדין נמתק אלא בשורשו". בכדי לבטל את הדין והגזרה ח"ו יש לעלות לשורשו של הקלקול ולחפש את תיקונו שם. דומה הדבר למלך שגזר עונש מלקות על האדם החוטא, ובודאי גזירת המלך מועברת לעוזריו ואחר כך לדרג נמוך מהם וכן הלאה עד שמגיעה לביצוע בידי השוטר. אם האדם החייב יתחנן בפני השוטר למחול לו לא יועיל הדבר במאומה שכן אין זו גזירתו של השוטר אלא של מי שגבוה ממנו. כמו כן לא יועילו התחנונים בפני הממונים על השוטר אלא רק בפני המלך עצמו שהרי רק בידו  לבטל את הגזירה.

בכל דבר קלקול וחטא יש לבדוק מהו שורשו של דבר וזהו דבר חז"ל "תבוא אמו ותנקה" שהרי האם היא שרשו של הבן. כאשר רואים פגם וליקוי בחינוך או בהנהגת האדם צריך לחפש מהו מקורו של הפגם ושורשו ועל ידי כך נוכל לנסות ולתקנו. כעין זה אמרו כי "כעס" (150) מספרו פי 10 מהמילה "גאוה" (15) ללמד שהגאוה היא שורש הכעס, כי הגאה חושב שחייו צריכים להתנהל בדיוק לפי דעתו ואם משהו לא כרצונו הרי הוא כועס ומתרתח.

לפי ההבנה שכל תיקון לחטא ולחיסרון צריך להיעשות בשורשו של הפגם, ננסה להבין את המצב העגום של מערכת החינוך המתקשה מאד להתמודד עם התנהגויות חצופות של בני נוער, עם פריקת עול וזלזול שלא היו מוכרים בדורות הקודמים. כבר כתבו גדולי המחנכים כי שרשיה של פריקת העול הם פינוק יתר וחסרון בהצבת גבולות בגיל הרך. הורה שרוצה כי ילדיו יגדלו בריאים בנפשם ויוכלו לקבל על עצמם עול מסגרת חינוכית ומשפחתית בעתיד, חייב לדעת גם להשתמש במילה "לא".  יש להבדיל בין אהבה לילדים לבין פינוק יתר והרגשה שהכל מגיע להם, וכמו שאומר שלמה המלך- "חוסך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר" (משלי י"ג). הורה שמציב לילדיו את גבולות האסור והמותר כבר בגיל צעיר (לדברי הרש"ר הירש עוד לפני גיל שנתיים) יקטוף מהם בע"ה פירות מתוקים בבחרותם.