הפעם נעיין בע"ה בדברים המובאים בספר "לקח טוב" בפרשתנו. רש"י מביא כי אביה של כזבי בת צור היה החשוב מכל חמשת מלכי מדין- "ולפי שנהג ביזיון בעצמו להפקיר ביתו מנאו הכתוב שלישי". שואל המהרי"ל בלוך מטלז זצ"ל בספר שיעורי דעת, מה אכפת לו לצור אם נמנה ראשון או שלישי? הרי כאשר נכתבה פרשה זו כבר לא היה צור בחיים. איזה עונש זה עבורו בכך שמנאו הכתוב שלישי?
באמת אין זו שאלה כלל. אם בכל זאת מוצאים אנו לנכון לתמוה על כך הרי זה רק משום שאיננו רגילים לצייר בדמיוננו שגם לאחר מות האדם עדיין חי הוא, ואדרבא, חייו בעולם האמת מכילים בקרבם את כל העניינים שאנו מרגישים ומשיגים בעולם הזה ביתר שאת וביתר עז, באופן נעלה ונשגב.
התורה חיה וקיימת לעולם, גם בעולם הזה וגם בעולם העליון. אם צור נכתב בתורה שלישי למניין מלכי מדין הרי שהוא השלישי בחשיבותו וידיעה זו משרה עליו צער ועלבון. אין זה משנה אם הורד למקום השלישי כעונש על המעשה המכוער של ביתו או שנתמעטה חשיבותו באמת ומעתה זהו מקומו. כך או כך, עובדה היא שנמנה בתורה במקום השלישי.
אנו מצידנו איננו רגילים להרגיש זאת כאמור, ולהתחשב כראוי במציאות של חיי העולם הבא. לפיכך אין אנו מבינים פשטותם של דברים- אכן יש כאן עונש לצור. התינוק יודע שכאשר הוא חוטא מייסרים אותו בשוטים או מעמידים אותו בפינת החדר. כאשר הוא שומע שאיש אחד חטא וענשו אותו בזה שחדלו מלקראו לתורה ל"שלישי" וכדומה, אין הוא מבין כלל מה העונש בזה. לפי מערכת המושגים שלו קיימים רק עונשים מסוג סטירת לחי או העמדה בפינה. עונשים מסוג אחר אינם נתפסים אצלו כלל. כל זאת משום שאין לו מושג בענייני העונשים של המבוגרים.
גם אנחנו נפלנו כל-כך ממדרגתם של בני הדורות הראשונים עד שאין לנו כלל ציור במה שהוא מחוץ לעולם הזה. למעשה הננו ממש שוכחים שישנה מציאות הנקראת "עולם הבא". הפתגם היהודי אומר- "גם העולם הזה עולם הוא". ידיעה זו אינה מזיקה, אך הבה נשנן לעצמנו לכל הפחות כי העולם הבא אף הוא עולם, אם לא השכלנו להבין כי הוא העולם העיקרי (עד כאן מילקוט לקח טוב).
הבנה זאת שיש עולם הבא ויש בו שכר ועונש היא מעיקרי האמונה. בכל הדורות האמינו גם פשוטי העם שעל מצווה יש שכר בגן עדן ועל עבירה יש עונש בגיהנם רח"ל, אמונה שמנעה רבים מלחטוא. אולם בגישות החינוכיות של היום לא רגילים לדבר עם ילדים על הגיהנם ועל העונשים שבו- "שלא להפחיד את הילדים". התרגלנו כל כך לרעיון שצריך לעטוף את הילדים בהגנה של משי עד שגדל דור שיראת העונש הפשוטה רחוקה ממנו. כמה פעמים זכיתי לשמוע ממרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כי חשוב לדבר עם הילדים גם על עונשי הגיהנם, כמובן בהתאם לגילם ודעתם. על ענייני אמונה צריך לדבר, כפי שפרש רבי נחמן מברסלב: "האמנתי- כי אדבר", מתי אני מאמין בדבר כאשר אני מדבר עליו.
