בפרשת מטות קוראים אנו על בקשתם של בני גד ובני ראובן ממשה רבנו לתת להם את ארץ סיחון ועוג בעבר הירדן, ארץ מרעה המתאימה למקנה הרב שלהם. הם מבקשים להישאר בחוץ לארץ ולא להיכנס לארץ הקודש ארץ ישראל בשל דאגה לרכושם הרב: "ויאמרו אם נא מצאנו חן בעיניך יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה, אל תעבירנו את הירדן (במדבר ל"ב ה')". משה רבנו ע"ה מוכיח אותם בגערה על בקשתם זאת: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה? ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ אשר נתן להם ה' ? ". לאחר שמיעת גערותיו של גדול הדור בהכנעה, מסבירים בני גד ובני ראובן את כוונתם שלא הייתה חלילה כזאת, אלא רצונם להשתתף בכיבוש הארץ יחד עם כל השבטים ואף לצאת חלוצים לפניהם, אלא שבני משפחתם ורכושם יישארו בעבר הירדן- "…גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו. ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל…"
משה רבנו מסכים להצעתם אך בשינוי קל לכאורה- "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם והיוצא מפיכם תעשו". מסביר רש"י (פסוק ט"ז): "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם שהקדימו מקניהם לטפם. אמר להם משה לא כן, עשו העיקר עיקר והטפל טפל. בנו לכם תחילה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם". מה משיבים על כך בני גד ובני ראובן? "עבדיך יעשו כאשר אדוני מצווה (ולא כמו שחשבנו בתחילה). טפנו נשינו מקננו וכל בהמתנו יהיו שם בערי הגלעד. ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה כאשר אדוני דובר".
אכן, בכניסתם לארץ מילאו בני גד ובני ראובן את תנאם במסירות נפש. הם יצאו למלחמה כחיל החלוץ וסייעו לשבטים האחרים לכבוש את נחלתם. רק אחרי ארבע עשרה שנה של כיבוש וחלוקה חזרו לבתיהם בעבר הירדן. בכיבוש יריחו למשל (יהושע ו' ט') אומר רש"י: " בני ראובן ובני גד היו עוברים לפניהם, לפי שהיו בני גד גיבורים ומכים בזרוע חזקה כמו שנאמר וטרף זרוע אף קדקד". בני גד ובני ראובן מוסרים נפשם למען כלל ישראל ועם כל זאת טעו בדבר אחד ותיקנם משה רבנו- קודם כל צריך לדאוג לילדים ואחר כך לצאן. כאן השואל שואל, הייתכן שאדם ידאג לצאנו ומקנהו לפני ילדיו ומשפחתו? בודאי שבאופן טבעי הילדים חשובים לכל אחד יותר מרכושו, ומה כוונת הדברים?
על כך שמעתי מהרב נחמן בולמן זצ"ל (מייסד קהילת ובית ספר נחליאל במגדל העמק שיום פטירתו בכ"ו בתמוז), כי כוונת הדברים ללמדנו על הניסיון שעובר על יהודי חוץ לארץ, הצריכים לבחור לעיתים בין הרצון להתפרנס בעושר במקומות נידחים, ובין מגורים בתוך קהילה יהודית שבה יוכלו לחנך את ילדיהם לתורה ולמצוות. ניסיון זה הוא ניסיון קשה ומשה רבנו ע"ה מציב את תמרור האזהרה- קודם כל חינוך יהודי לילדים ורק אחר כך פרנסה ברווח. אם עושים כך, הרי שאף על פי שגרים בנכר יהיו מעשיהם רצויים לפני אבינו שבשמיים.
