"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב" (דברים א' א'). מסביר רש"י: "אלה הדברים- לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו את המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל". התוכחה צריכה לבוא מתוך כבוד לאדם המוכח ומתוך מחשבה כיצד תביא התוכחה את התועלת המרבית. כשאין הכרח בדבר מעלימה התורה את הדברים ורק אומרת אותם ברמז בכדי לשמור על כבודם של ישראל.
התוכחה שהיא מרכיב חשוב בחינוך, הינה מצווה מן התורה: "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא" (ויקרא י"ט ט"ז) אולם צריכים להיזהר מאד שלא לבייש את החוטא בעת התוכחה. כותב ספר החינוך (מצווה ר"מ): "שלא לבייש אחד מישראל, וזה העוון יקראו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ג טו) מלבין פני חברו ברבים … ואמרו בספרא (קדושים ד ח): מנין שאם הוכחתו אפילו ארבעה או חמשה פעמים חזור והוכח שנאמר הוכח תוכיח. יכול אפילו פניו משתנות? תלמוד לומר ולא תישא עליו חטא. שורש המצווה ידוע, לפי שהבשת צער גדול לבריות אין גדול ממנו, ועל כן מנענו האל מלצער ברייותיו כל כך, כי אפשר להוכיחם בייחוד ולא יתבייש החוטא כל כך".
תוכחה ישירה בה מעירים לאדם על חטאו ומוכיחים אותו קשה על לב האדם לקבלה. היצר הרע מסיט את התוכחה הצודקת להסתכלות אישית- האם ראוי אדם זה להוכיח אותי? כך דרש רבי יוחנן (בבא בתרא טו, ב): "מאי דכתיב: ויהי בימי שפוט השופטים - דור ששופט את שופטיו (שהשופטים עצמם מקולקלים); אומר לו: טול קיסם מבין שיניך, אומר לו: טול קורה מבין עיניך". אם כן כיצד תפעל התוכחה את פעולתה?
השל"ה הקדוש בפרשת מסעי מביא דרך נוספת- להראות לאדם כמה הוא נכבד וחשוב אך במעשהו הפסול מקלקל את מעלתו הגדולה: "אל תוכח לץ פן ישנאך, הוכח לחכם ויאהבך" (משלי י"ט י"ז), כאשר אתה מוכיח את עמיתך אל תאמר לו רק את חסרונותיו, כי אז ישנאך ולא ישמע לדבריך. והיינו "אל תוכח לץ" - אל תוכיח אותו באופן שתאמר לו שהוא לץ. אדרבא, אמור לו: חכם אתה, ואם כן חרפה היא לאיש כמוך לעשות כך וכך. וזהו "הוכח לחכם", כלומר, תעשנו לחכם, ואז יאהבך וישמע לקול דברי התוכחה שלך.
אך ישנה מעלה גדולה עוד יותר, והיא התוכחה שהיה אהרן הכהן מוכיח על ידי קירובו של החוטא בלי להזכיר לו כלל את חטאו: (אבות דרבי נתן) "אוהב שלום כיצד, מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד, כדרך שהיה אהרן אוהב שלום בין כל אחד ואחד, שנאמר (מלאכי ב') תורת אמת הייתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון. כשהיה אהרן מהלך בדרך, פגע בו באדם רשע ונתן לו שלום, למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה, אמר: אוי לי היאך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן, בושתי הימנו שנתן לי שלום, נמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה". אם אינך יכול להוכיח בלי לכעוס ולבייש את זולתך שמא עדיף שלא תוכיחו כלל.
