בפרשת ראה מזהיר משה רבנו ע"ה את עם ישראל שלא להתפתות חלילה אחרי נביאי שקר גם אם יעשו אותות ומופתים מרשימים מאד בשמים ובארץ. בספר לקח טוב מסביר את הדרך כיצד להתגבר על ניסיונות קשים כאלה: "ניסיון נביא השקר הינו אחד הניסיונות הקשים ביותר לאדם שכן נצטווינו שלא להאמין לדבריו גם אם נתקיימו האותות והמופתים אשר אמר הנביא. על פי השכל לא ניתן להבין כיצד אפשר לעמוד בניסיון כזה, במה יילחם האדם נגד יצרו למול אותותיו ומופתיו המתקיימים של נביא השקר?
את התשובה לשאלה נוקבת זו מוצא הגרא"א דסלר בספר מכתב מאליהו (חלק ב) בפסוק: "כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה' אלקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם". על ידי האהבה אפשר לאמת דבר שאינו נראה על פי השכל. את כוחה של האהבה בנידון זה יכולים אנו לראות בגודל מידת לימוד זכות שמלמד אב על בנו. גם כאשר יראה האב מעשה של בנו הנראה ברור כעוולה הוא משוכנע שבנו לא חטא. באהבתו את בנו יסרב להאמין שעשה עוול ויעלה כל מיני תירוצים – אף רחוקים מדרך השכל- כדי לדונו לכף זכות.
הכלל הוא: מה שהאדם אינו חפץ אינו אפשרי בשבילו ומה שליבו חפץ- אפשרי. משמים תובעים מאיתנו מידה כזאת של אהבת ה' (הישכם אוהבים את ה' אלקיכם) המתגברת על כל ההגבלות. דווקא זו היא הנקראת עמידה בניסיון! לא די לעשות מה שבכוחנו אלא תובעים מאיתנו גם מה שלמעלה מכוחותינו!
על זאת התפלל דוד המלך ע"ה (תהילים י"ג): "עד אנה ה' תשכחני נצח"- התעלמותך ממני נראית בלי גבול. "עד אנה תסתיר את פניך ממני"- הנני שרוי בהסתר גמור בלי ראיית מוצא. "עד אנא אשית עצות בנפשי"- יש לי כבר הרבה קושיות ופירכות ועלי לחפש תמיד עצות חדשות להתחזק כנגדן. "יגון בלבבי יומם"- כל היום אני מלא תוגה עד שעוד מעט ואשקע. "עד אנה ירום אויבי עלי"- תמיד היצר הרע מתגבר עלי ואינני רואה אפשרות להינצל.
מכאן ואילך פונה דוד אל ה' ומבקש: "הביטה ענני ה' אלקי, האירה עיני פן אישן המוות"- הבט נא וראה כי הסכנה באה לשיאה ואם לא תצילני עכשיו הכל אבוד. "פן יאמר אויבי יכלתיו צרי יגילו כי אמוט"- אם לא למעני, הצילני למען לא יהיה חילול ה'. "ואני"- אולם מה אני עושה כשהישועה נראית כנמנעת? "בחסדך בטחתי"- על אף כל ההסתרים האלה אני מתחזק בבטחון במידת חסדך. "יגל ליבי בישועתך"- ולכן כבר מעכשיו הנני שמח בישועתך שבוודאי תבוא, כיון שהתגברתי על החושך על ידי הבטחון בישועתך- "אשירה לה' כי גמל עלי". (עד כאן מדברי "לקח טוב").
מדבריו נלמד עד כמה חשוב לחנך את עצמנו ואת ילדינו לאהבת ה', אך כיצד מחנכים לכך? כתב הרמב"ם בספר "משנה תורה" (מדע יסודי התורה פרק ב'): "והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע ה' הגדול. כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלקים לא-ל חי". ההתבוננות בבריאה שברא ה' יתברך, לא לקבל את הכול כשגרה מובנת מאליה, היא הדרך לאהבת ה' ויראתו. חובתנו כהורים ומחנכים לשים לב כיצד אנו מרגילים את ילדינו ותלמידינו להתבוננות כזאת.
