ביוצאים למלחמת הרשות לימדה התורה בפרשתנו כי היו מכריזים ואומרים שמי שבנה בית ולא חנכו או נטע כרם ולא חיללו, אירס אישה ועוד לא נשאה, ילך וישוב לביתו. ולא רק זאת, אלא כל הירא ורך הלבב ילך גם הוא וישוב לביתו. ומי הוא הירא ורך הלבב? מביא רש"י את דברי הגמרא: "רבי יוסי הגלילי אומר הירא מעבירות שבידו, ולכן תלתה לו תורה לחזור על בית כרם ואישה לכסות על החוזרים בשביל עבירות שבידם, שלא יבינו שהם בעלי עבירה והרואהו חוזר אומר שמא בנה בית או נטע כרם או ארש אשה".
כלומר, לא רק שאיפשרה התורה לבעל העבירה לשוב מפחדו שמא ימות, אלא הקפידה לכסות על בשתו שלא יוודע לרבים כי הוא בעל עברה ומפחד. זהו כלל גדול בחינוך, החשוב הן למורים והן להורים, לשמור על כבודו של הילד גם אם נכשל בעברה, ועל יד כך לתת לו פתח לתשובה. בקשר לכך נביא מספר מעשים שסיפר הרב יהודה עדס שליט"א ראש ישיבת "קול יעקב" המובאים בספרו המצויין של הרב משה אבידן שליט"א- "לאט לי לנער" (עמוד 41):
"והתעלמת"- פעמים שאתה מתעלם. ברור שכוונתם של ראשי הישיבה הר"מים והמלמדים היא כנה, אך הבעיה היא הדרך שבה הם נוקטים. מעניינת עדותו של הגאון רבי יהודה עדס שליט"א שסיפר שפעם הוא נסע עם עוד שני ראשי ישיבות למרן הרב שך זצ"ל ושאלוהו: "מה נדרש מאיתנו בחינוך הבחורים? מה השורה התחתונה?" ותשובתו הרמתה: "העיקר בחינוך זה להתעלם!" והבהיר שדבריו מתייחסים לאותם מקרים שהמחנכים יודעים על מעשיו של הבחור אך הוא חושב שאינם יודעים, במקרה כזה צריך להתעלם.
ועוד העיר הגאון הרב עדס שליט"א, שפעם היה בביתו של גדול אחד כאשר אחד מילדיו שבר כוס זכוכית בכעסו. האב שראה הכל, עשה עצמו כמי שלא ראה והסתובב אל הילד ואמר לו: "אוי, צדיק, בטח זה נפל לך מהיד בלי כוונה"... הילד השיב כן, ופרץ בבכי. הוא הרגיש שאביו הוציא אותו ממצבו המביך. על תגובה מעין זו, הילד מכיר טובה ונקשר נפשית למי שסייע לו לצאת ממצוקתו.
עוד סיפר הגאון הרב יהודה עדס שליט"א מעשה שהיה, שיש בו לקח רב: "הייתי בן אחת עשרה, ואכלתי ארוחת ערב. אחי, המבוגר ממני בשנתיים , שאל אותי: "יהודה, בירכת ברכת המזון?". אמרתי לו: "כן". "באיזה סידור?", שאל אותי. אמרתי לו: "בזה" והצבעתי על סידור שהיה מונח על השולחן. אלא, שלצערי זה לא היה סידור רגיל שמודפסת בו ברכת המזון, זה היה 'מחזור של יום הכיפורים'. הוא הבחין בכך ושאל אותי: "תראה לי היכן יש במחזור הזה ברכת המזון?" ואני אמרתי שמצאתי! והוא שאל אותי פעם שניה ושלישית: "היכן יש פה ברכת המזון?" ואני משיב שמצאתי. הוא ניגש לאבי (הגאון הגדול רבי יעקב עדס זצוק"ל) ואמר לו: "יהודה אומר שמצא ברכת המזון במחזור של יום כיפור?". אמר לו אבי: "תדע לך, אם יהודה אומר לך שהוא מצא אז תאמין לו שמצא". כך אבי אמר לו... אוי, איך שבאותו רגע אהבתי את אבי, וגם כבר אהבתי את ברכת המזון. מאותו יום כבר לא יכולתי שלא לברך ברכת המזון. איזה נעימות היתה לי שהוציאו אותי נקי מהמצוקה שלי. איזה אבא גדול. איזו ענווה. מה הוא היה צריך לגעור בי? רק היה מסתכל בי, הייתי מתעלף מבושה. זו ההערצה שהערצתי את אבא על הגישה הזו".
