פרשת ניצבים הפותחת בפסוק "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם" נקראת תמיד בשבת שלפני ראש השנה. בכמה מקומות אומר הזוהר הקדוש כי "היום" רומז לראש השנה (זוהר שמות דף ל"ב): "ויהי היום ויבאו בני האלקים להתייצב על ה'… ויהי היום זה ראש השנה". ראש השנה הוא יום הדין לכל באי עולם: "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לִבם המבין אל כל מעשיהם" (משנה ראש השנה א').
אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: "שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, בינוניים תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה" (ראש השנה). הרמב"ם מסביר (בהלכות תשובה) כי צדיק הוא מי שמצוותיו רבות מעבירותיו, רשע עבירותיו רבות ממצוותיו, ובינוני הוא השקול, מצוותיו בדיוק כמו עבירותיו. אם נתבונן בדברים יצא לנו דבר מפליא. כל עניינם של עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים הם לבינוניים בלבד, אותם אנשים אצלם שקולות המצוות בדיוק כנגד העבירות, ואילו שאר העם כבר נחתם דינם בראש השנה! האין זאת כי אותם בינוניים הם מיעוט שבמיעוט, המצוות והעבירות אצלם בשוויון גמור, לא זה יותר מזה ולא זה יותר מזה?
להמחשת העניין, אם נטיל למשל שתי קוביות משחק אחת לבנה (המייצגת את המצוות) ואחת שחורה (המייצגת את העבירות), מהם הסיכויים שייצא בדיוק אותו מספר בשתיהן? על פי ההסתברות הסיכוי הוא אחד לשש, כלומר על כל 60 זריקות נקבל בערך 10 פעמים מספרים שווים לעומת כ- 50 פעם בהם המספרים שונים! אם ניקח באופן תיאורטי קוביות עם 613 (תרי"ג) מצוות וכנגדם 613 עבירות, הרי הסיכוי לשוויון הוא אפסי ממש? האם בשביל אותו מיעוט שבמיעוט כל עם ישראל מחזיקים עצמם לבינוניים, עושים תשובה בעשרת ימי תשובה, צמים ומתפללים מעומק הלב ביום הכיפורים? הרי כל זה אינו מועיל אלא רק לבינוניים בלבד?
להסבר הדברים נזכיר מאמר חז"ל (ברכות ס"א ע"ב): "צדיקים יצר טוב שופטן (מנהיגם) רשעים יצר רע שופטן בינוניים זה וזה שופטן". הבינוני דומה לרכב בו נוהגים שני נהגים, יצר הטוב ויצר הרע, שניהם שקולים בכוחם זה לעומת זה, האחד מושך את ההגה לימין והאחר מושך לשמאל, כאשר מתחזק האחד אזי השני מתחזק לנגדו. מה התוצאה? מאחר וכוחותיהם של שני היצרים שווים, כמו שאמרו חז"ל "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", ה"רכב" ימשיך לנסוע בדרך האמצעית! אם האדם מטה עצמו לצד הטוב מייד מתגבר היצר הרע כנגדו ומושך לצד השני, ואם נוטים לצד הרע מיד מתגבר היצר הטוב כנגדו, כמו שאמרו חז"ל: "רשעים מלאים חרטות" (נדרים ט ע"ב). ישנו מאבק איתנים כל הזמן בנפשנו בין יצר הטוב ויצר הרע שתוצאותיו הוא שוויון מתוח. אם כן, כמעט כולנו נחשבים בינוניים, שהרי חשבון המצוות והעבירות אינו אקראי, אלא תלוי זה בזה וגדל זה מזה!
אמנם למאזן הזה יש יוצא מן הכלל. כאשר נוסיף כוח ליצר הטוב, כדי שיטה מעט את ההגה לצד שלו, הנהג השני (הוא היצר הרע) שיגיב כנגדו, לא יוכל להחזיר את ה"רכב" בדיוק למסלול הראשון כי כבר נעשתה הטיה קטנה למסלול חדש, טוב יותר. אם נתמיד בכך, להיות מהיוזמים לעשות טוב ולא רק נגררים להגיב כנגד היצר הרע, נטה עצמנו לאט לאט לדרך טובה יותר.
על מנת לשפר את מעשינו עלינו לפעול כל הזמן ולהטות לבבנו לצד הטוב, כדי שהיצר הרע יהיה הנגרר- "להטות לבבנו אליו, ללכת בכל דרכיו". אף על פי שהמלחמה הזאת אינה מסתיימת, ההטיה התמידית לצד הטוב מעמידה אותנו ברמה מרוממת יותר מאשר היינו בה קודם לכן. אמרו חז"ל: "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע" ופירש רש"י- יעשה עימו מלחמה. יש להתחזק כל הזמן בעשיית הטוב ולא לחפש מנוחה ושגרה בעבודת ה'.
