מצוות "הקהל" התקיימה בזמן בית המקדש במוצאי שנת השמיטה. כשעלו העם לרגל לחג הסוכות היה המלך קורא לפניהם בחג בספר התורה, ללמדם ולחזקם בקיום התורה וביראת שמיים (דברים ל"א י"ב): "הקהל את העם האנשים הנשים והטף וגרך אשר בשעריך, למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא ידעו, ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם". רש"י מביא את דברי חז"ל: "האנשים ללמוד והנשים לשמוע, והטף למה באו? לתת שכר למביאיהם". כלומר, בכלל המצווה להביא ילדים קטנים שאינם מבינים עדיין את הדברים, וכמו שכותב בספר מנחת חינוך כי המצווה היא מגיל חודש ומעלה.
עצם ההשתתפות במעמד נשגב כזה, ברוב עם הדרת מלך, משפיעה אפילו על הילדים הקטנים שעדיין אינם מבינים, וכמו שכותב ספר החינוך בחשיבות המצווה הזאת (מצוה תרי"ב): משרשי המצווה לפי שכל עיקרן של ישראל היא התורה ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכין לחיי עד, תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים. על כן בהיות כל עיקרן בה, ראוי שיקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם אנשים ונשים וטף לאמור: מה הקיבוץ הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו? ותהיה התשובה: לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו. ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בליבם חשקה. ועם החשק בה ילמדו לדעת את ה' ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו, וכענין שכתוב בפירוש בזאת המצווה ולמען ילמדו ויראו את ה'..." האור החיים הקדוש מסביר כי החינוך ליראת שמיים מגיל צעיר מאד משפיע על האדם לכל ימי חייו: "... הגם שלא הגיעו עדיין ללמוד, אף על פי כן ישמעו ולמדו ליראה את ה'... שבזה ילמדו יראת שמים. ואומר כל הימים, כי כשהקטנים מתחנכים מתחילתם ליראה יתייסד בהם יראת ה' כל ימיהם".
מעלת ההקפדה על מה שיראו וישמעו הילדים כבר משעת לידתם, באה לידי ביטוי בדברי רבן יוחנן בן זכאי בפרקי אבות (פרק ב' משנה ח'), ששיבח את תלמידו רבי יהושע בן חנניא במילים "אשרי יולדתו". פירש הברטנורא: "...ויש אומרים, על שם שהיא (אימו) גרמה לו שיהא חכם, שהייתה מחזרת על כל בתי מדרשות שבעירה ואומרת להם בבקשה מכם, בקשו רחמים על העובר הזה שבמעיי שיהיה חכם. ומיום שנולד לא הוציאה עריסתו מבית המדרש כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה". מכאן נלמד כמה צריכה האם להשתדל שהילד בבית יקלוט רק דברים טובים, דברי תורה ודיבורים נאים, ולא חלילה לבלבל את מוחו הרך בקולות הצורמים היוצאים מהרדיו ומהחדשות למיניהן ובכל מיני תמונות של חיות ועופות. מסופר על הרב חיים קנייבסקי שליט"א כשהיה תינוק מוטל בעריסה, רשם לו אביו הגדול הסטייפלר זצוק"ל את פסוקי ברכת כהנים סביב מראשותיו, כדי שעיניו הרכות יראו פסוקים קדושים כבר מתחילת היותו בעולם.
הרב גלינסקי שליט"א סיפר כי בימיה הראשונים של המושבה פתח תקווה הוכרחו החרדים להסכים שיהיה גן ילדים משותף של החרדים והמזרחי, והיה ויכוח מאיזה זרם תהיה הגננת. הוא הלך לשאול את החזון איש זצ"ל שאמר לו: אפשר להסכים שהגננת תהיה מהמזרחי, בתנאי שאתה תשים את הקישוטים והתמונות על הקירות... החזון איש סבר שמה שהילד יראה כל הזמן סביבו על הקירות ישפיע עליו יותר מאשר דיבוריה של הגננת... עד כדי כך.
