ראשון לחשבון עוונות

שירת האזינו חותמת למעשה את מצוות התורה כולה בעדות לדורות, כי מעשיהם יביאו עליהם את הברכה או חלילה את ההיפך. בסיום דבריו מזהיר משה רבנו את העם לדבוק בלימודה וקיומה של התורה ולדקדק בה היטב, כי דברי התורה הם חיינו ואורך ימינו (דברים לב מו): "ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל. ויאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצוום את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת. כי לא דבר ריק הוא מכם, כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עוברים את הירדן שמה לרשתה". מפרש רש"י: "שימו לבבכם, צריך אדם שיהיו עיניו וליבו ואוזניו מכוונים לדברי תורה… שהם כהררין התלויים בשערה…  כי לא דבר ריק הוא מכם, לא לחינם אתם יגעים בה כי הרבה שכר תלוי בה, כי היא חייכם".

מעלתו העצומה של לימוד התורה  והעוון הגדול שיש בהתרשלות מלימודה וביטולה, מובאים היטב בלשון הזהב של בעל ספר החפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן זצוק"ל, בדבריו על איסור לשון הרע (חפץ חיים עשין  י"ב): "ועל כולם עובר בזה הזמן של סיפור לשון הרע ורכילות על מצוות עשה של לימוד תורה שהיא מצוות עשה גמורה… ואין קץ לשכר מצוות עשה זו שהיא שקולה כנגד כל המצוות (כמו שמפורש במשנה דפאה ובירושלמי פרק א דפאה) שכל המצוות אינן שוות לדיבור אחד מן התורה. ולהיפך, עונש ביטולה שקול כנגד כל העוונות כמו שאמרו חז"ל ויתר הקב"ה על עוון עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עוון ביטול תורה. ושארי זמנים לפעמים יוצא האדם נקי מזה העוון מדין של מעלה עבור שנתעסק בפרנסתו או שמחשב ברעיוניו באיזה אופן להשיג את מחייתו, אבל בעת שמספר לשון הרע או רכילות מה תועלת יגיע לו בפרנסתו  מזה… כי באמת בכל תיבה ותיבה של לימוד התורה הוא מקיים מצוות עשה בפני עצמה ואם לומד פרק משניות או דף גמרא הוא מקיים כמה מאות מצוות (כמו שכתב הגר"א ז"ל בשנות אליהו פרק א' דפאה בשם הירושלמי) ואם כן נבוא לחשבון כמה אלפים תיבות קדושות של תורה שכל אחת בפני עצמה היא מצווה רבה שביטלנו בידיים, וכנגדם הכנסנו  כמה אלפים עוונות של ביטול מצוות עשה דתלמוד תורה בעת הזה גופא…"

מדבריו הקדושים נלמד עד כמה חמור עוון ביטולה של תורה השקול כנגד כל העוונות שבתורה ח"ו. אולם, כמו שכותב החפץ חיים, יש לאדם אפשרות ללמד על עצמו זכות שנאלץ לבטל מלימוד התורה בגלל טרדות הפרנסה וטרדות העולם הנצרכים לו כפי דעתו, אך מה ישיב על ביטול תורה בזמן שהוא אסור במלאכה, בשבתות וימים טובים? כך אמרו חז"ל (ירושלמי שבת פט"ו, ה"ג): לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה. שמעתי פעם מפי הרב הצדיק זאב חיישין זצ"ל, פירוש על הפסוק (תהילים עג) כי אקח מועד אני מישרים אשפוט: הקב"ה כביכול אומר כי בזמן המועד יכול הוא לשפוט את האדם במשפט נכון וישר. אם האדם בזמן החג והמועד כשהוא פנוי ממלאכה משתדל לעסוק בתורה כפי יכולתו, אות הוא על רצונו הטוב בכל ימות השבוע כשאין לו אפשרות ללמוד, כי הדבר הוא מחמת ההכרח ולא מבטל חלילה מלימוד התורה מרצונו. אך אם גם בימי השבת החג והמועד מבטל הוא מלימוד התורה, מלמד הדבר על סיבת ביטול התורה של כל השבוע וכדי בזיון וקצף…

בדרך זאת נפרש בסייעתא דשמייא את דברי חז"ל על חג הסוכות: "ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עוונות" (תנחומא אמור כב). רבים מהמפרשים שואלים: הרי היום הראשון לחשבון עוונות של השנה החדשה צריך להיות למחרת יום הכיפורים בו נמחלו עוונותיהם של ישראל, ומדוע  מתחיל החשבון רק מחג הסוכות? ולפי דרכנו למדנו שעיקר העוונות רח"ל הוא עוון ביטול התורה בימי המועד בהם האדם פנוי ממלאכה, והמועד הראשון לאחר יום הכיפורים הוא חג הסוכות… הבה נתחזק בעצמנו וניתן בע"ה דוגמא אישית לילדינו בקביעת עיתים ללימוד בחג ובמועד.