פרשת בראשית משתרעת על פני תקופת הזמן הארוכה ביותר מבין כל פרשות התורה, מבריאת העולם ועד הולדתו של נוח, אלף חמישים ושש שנים. עשרה דורות שהיו אז בעולם היו מכעיסין ובאין (פרקי אבות) ולמרות זאת זכו לאריכות ימים מופלגת, עד שאליהו הנביא נדרש לשאלה מדוע זכו לכך יותר מהדורות שבאו אחריהם (תנא דבי אליהו פרק ט"ז): "פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש הגדול בירושלים ובא תלמיד אחד ושאלני דבר כבן שהוא שואל את אביו. אמר לי: רבי, מפני מה נשתנו דורות הראשונים מכל הדורות כולן שרבו ימיהם והאריכו שנים? אמרתי בני, בשביל כך האריכו שנים כדי שיוכלו לעשות גמילות חסדים זה עם זה. תדע לך שכן הוא. צא ולמד מעשרה דורות הראשונים, אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח. אדם בא לעולם בא שת בנו אחריו. אמרו לו לשת עבוד את אביך היה זנו ומפרנסו ומכלכלו… וכן כולן עד נח. בא נח לעולם אמרו לו עבוד את אביך היה זנו ומפרנסו ומכלכלו. אמרו לו עבוד את אבי אביך, קיבל עליו והיה זן ומפרנס את אביו ואת אבי אביו וכל אבותיו שהיו באותה שעה… לפיכך בא הכתוב והגיד עליו לדורות- כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה". האריך הקב"ה את ימיהם כדי שיוכלו לכבד את אבותיהם כמה דורות אחורנית, ועל ידי זה יהיה זכות קיום לעולם- עולם חסד ייבנה.
בעיקר חשיבותה הרבה של מצוות כיבוד אב ואם אומר התנא דבי אליהו בהמשך (פרק כ"ז): " … כך כל העולם כולו של הקב"ה ואין הקב"ה מבקש מן האדם רק שיכבד אב ואם ויתיירא מהם שהוא כאילו מכבד להקב"ה ומתיירא ממנו, מפני שהקב"ה השווה את כבודו לכבוד אב ואם והשווה את מוראו למורא אב ואם … שנאמר (מלאכי א'): "בן יכבד אב ועבד אדוניו ואם אב אני איה כבודי…." משלו משל למה הדבר דומה לאחד שהיה חבוש בבית האסורים במדינת הים תשעה חדשים ובאו אליו שלושה אנשים, אחד מהם עומד ומכלכלו בבית האסורים (כנגד אמו שהיא מפרנסת אותו במעיה), ואחד מהם הוציא אותו מבית האסורים (כנגד הקב"ה שמוציאו בלידה ממעי אמו בשלום) ואחד מהם נותן לו מזונות עד שהוא מגיע לישוב (כנגד אביו שמפרנסו עד שיעמוד ברשות עצמו). לימים נזדמנו לו שלושתן כאחד אצלו, לא יאמר אותו אדם בליבו זה גדול מזה וזה גדול מזה אלא יהא נוהג כבוד לשלושתן כאחד".
הכבוד שרוכשים להורים צריך להיות אמיתי. בספר שיחות מוסר של הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל (עמוד שנ"ז) סיפר על אביו (הרה"ג רבי אלתר חתנו של הסבא מנוברדוק) שהיה נוהג כל ימיו להתבונן ולמצוא מעלה מיוחדת באביו שלו שבה הוא מיוחד יותר מכל האנשים, כדי שהכבוד שהוא רוחש לו יהיה כבוד אמיתי ויקיים מצוות כיבוד אב בשלימות.
כיבוד ההורים הוא יסוד גדול בחינוך הילדים. גם אם ההורים אינם מחפשים כבוד עליהם להרגיל את ילדיהם לכבדם למען תועלת חינוכם. כמו בכל דבר בחינוך, הדוגמא האישית היא הפועלת את ההשפעה הגדולה ביותר. כשם שההורה יכבד את הוריו שלו כך גם ילדיו יכבדו אותו, וכאשר מזכיר האדם את הוריו יזכיר אותם תמיד בדרך כבוד ויקר. עבורו השווה הקב"ה את כבודם ומוראם לכבודו של הקב"ה בעצמו, וילדיו ממנו יראו וכן יעשו.
