כאשר אברהם אבינו ע"ה משביע את אליעזר עבדו להביא אישה לבנו יצחק מחרן, הוא משביעו "בה' אלקי השמים ואלקי הארץ", אולם כאשר הוא מזכיר את חסדי ה' עמו שלקחו מבית אביו הוא אומר: "ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי". מה משמעות השינוי הזה? מסביר רש"י (בראשית כ"ד פסוק ז'): "אמר לו, עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ". לפי פירושו יש להטעים את רצף הפסוקים שמנהגנו לומר אחרי תפילת ערבית: יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם/ ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'/ רם על כל גויים ה' על השמים כבודו/ ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. מה הקשר בין ארבעת הפסוקים האלה?
בס"ד ראיתי להסביר כך (על פי רעיון מהספר "נאה להודות" על תהילים משאר בשרנו הקדמון, הגאון רבי ניסים אברהם אשכנזי זצוק"ל מאיזמיר): אנו משבחים את הקב"ה ואומרים "יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם". מיד שואלים אותנו הגויים: מה הרבותא בשבח שלכם? הלא כל האומות ממזרח עד מערב משבחים את בורא העולם כל אחד בדרכו- "ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'"? (וככתוב במלאכי א'- כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים...). אכן, עונים אנו להם, גם הגויים משבחים את ה' אך אצלם הוא בשמים בלבד וכאן בארץ הם עושים ככל העולה על רוחם- "רם על כל גויים ה' על השמיים כבודו". אין הדבר כן אצלנו עם ישראל, אנו מאמינים כי ה' שוכן בשמיים אך גם בקרב הארץ. אנו מחויבים במצוותיו כאן ועכשיו והשגחתו התמידית עלינו: "ה' אדוננו (האדון שלנו דווקא) מה אדיר שמך בכל הארץ".
עניין זה, לזכור תמיד את ה' בכל דבר רוחני כגשמי, מבדיל אותנו מן הגויים. אין זה מספיק להאמין בה', אלא יש להרגיל את עצמנו את ילדינו ואת תלמידינו להרגשה שאנו עומדים כל הזמן לפני ה' והשגחתו עלינו בכל רגע ורגע. הרב שמשון פינקוס זצ"ל הסביר את הדברים כך (על פי שיעור שהוקלט): האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב תיקנו את התפילות שחרית מנחה וערבית, אולם דוד המלך עליו השלום תיקן מאה ברכות בכל יום. בשונה מהתפילות שיש להן זמן קבוע בו אנו עומדים לפני ה' בכל יום, הרי שהברכות הן דבר תמידי המביא את האדם המתבונן במה שמוציא מפיו להרגיש שהוא עומד באותו רגע לפני ה' ומדבר עימו :"ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם". כינו חכמים את נוסח הברכה "מטבע שטבעו חכמים בברכות" (ברכות מ' ע"ב) כי הברכות דומות למטבעות שהיו טובעים המלכים הקדמונים עם דמות דיוקנם, כדי שהעם יזכרו את מלכם בכל פעולה גדולה וקטנה של מקח וממכר במשך היום. דווקא דוד המלך, האחוז במידת המלכות, הוא זה שתיקן מאה ברכות שהן המבססות את מלכות ה' התמידית והחושית בלב היהודי.
עלינו לזרז את ילדינו לברך את הברכות לאט ובקול רם, גם על ידי מתן פרסים קטנים ועידוד רב. מה טובה העצה שנתן ראש ישיבת פורת יוסף הרב יהודה צדקה זצ"ל (שיום ההילולא שלו חל לפני זמן קצר ביום י"ב בחשוון) לחלק כל ברכה לשלשה חלקים ולהפסיק קמעא בין חלק לחלק: "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו". חלוקה זאת עוזרת לכוונה ולהתבוננות בתוכן הברכה ומשמעותה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה