יעקב ועשיו נולדו שניהם באותו בית ולאותם הורים, לא היה ביניהם הבדל גיל ולא עברו מקרים נפשיים חריגים ובכל זאת יצאו האחד צדיק והאחד רשע. חז"ל מדגישים כי בהיותם קטנים התייחסה אליהם הסביבה באותה צורה בדיוק (בראשית כה כז): "ויגדלו הנערים ויהי עשו איש ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים". (רש"י): "כל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם, כיון שנעשו בני י"ג שנה זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודת אלילים". ביתר ביאור מופיע במדרש רבה (פרשה סג): "רבי לוי אמר משל להדס ועצבונית (מין קוץ הדומה להדס) שהיו גדלים זה על גבי זה וכיון שהגדילו והפריחו זה נותן ריחו וזה נותן חוחו. כך כל י"ג שנה שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר. לאחר י"ג שנה זה היה הולך לבתי מדרשות וזה היה הולך לבתי עבודת כוכבים".
בשיטות החינוך והפסיכולוגיה המודרניות נוטים לתלות את קלקולו של ילד בבית בעייתי, בטראומה שעבר, בהיותו הגדול בבית או הקטן בבית או הסנדביץ' שביניהם. אך כאן היו כל התנאים שווים ובכל זאת יצאו הילדים כה שונים. האם מחנכיהם יכלו למנוע את יציאתו של עשיו לתרבות רעה? על עניין זה מביא הרש"ר הירש זצ"ל (שהעידו עליו גדולי ישראל כי הציל את יהדות גרמניה מהתבוללות גמורה בכח תורתו והנהגתו הציבורית) פירוש מיוחד במינו, המסביר כי תורתנו תורת חיים היא ובאה ללמד אותנו פרק חשוב בחינוך. אין בדבריו חלילה ביקורת על האבות הקדושים, אלא רצון להבין את הלקח שעלינו כמחנכים והורים ללמוד מכך. וזהו פירושו הנוקב של הרש"ר הירש ללא הסבר ותוספת:
"ויגדלו הנערים- בשום מקום לא נמנעו חכמינו מלגלות חולשות ושגיאות, קטנות כגדולות, במעשי אבותינו הגדולים ודווקא על ידי כך הגדילו תורה והאדירו את לקחה לדורות. אף כאן, הערה אחת שלהם מרמזת לנו, כי הניגוד העמוק שבין נכדי אברהם מקורו העיקרי היה לא רק בתכונותיהם אלא גם בחינוכם הלקוי. כל עוד היו קטנים לא שמו לב להבדלי נטיותיהם הנסתרות. תורה אחת וחינוך אחד העניקו לשניהם ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנוך לנער על פי דרכו". יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד, ההולמת את התכונות והנטיות הרדומות בעמקי נפשו וכך לחנך אותו לקראת המטרה הטהורה, האנושית והיהודית כאחת. התפקיד היהודי הגדול אחד ויחיד בעיקרו, אך דרכי הגשמתו רבות ורב גוניות, כריבוי תכונות האדם וכרב גוניות דרכי חייהם ...
… אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשו, אילו הקדימו לשאול את עצמם, היאך יכולים גם האומץ הכוח והגמישות הרדומים בנפש עשו, היאך יכולים כל אלה להטות שכם לעבודת ה', כי אז הגיבור שלעתיד לא היה הופך לגיבור ציד אלא לגיבור לפני ה' באמת. יעקב ועשו על כל נטיותיהם השונות היו נשארים אחים תאומים ברוחם ובדרך חייהם. עוד מראשית הייתה חרבו של עשו כורתת ברית עם רוחו של יעקב ומי יודע איזה שינוי היה צפוי לקורות הימים על ידי כך! אך לא כן היה. "ויגדלו הנערים", רק משגדלו הנערים והיו לגברים הופתעו הכל לראות כי אלה אשר מרחם אחד יצאו ויחד נתגדלו נתחנכו ולמדו, היו כה שונים בטבעם ומנוגדים במעשיהם… רגשות ההורים היו חלוקים ביחס לבניהם, אף זו עובדה שלא יכלה להשפיע לטובה. אחדות דעות ביחס לחינוך ואהבה שווה לכל הבנים, גם אל הלקויים במידותיהם הזקוקים לאהבה מסורה עוד יותר מהחולים בגופם – הם התנאים היסודיים ואבני הפינה לכל חינוך".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה