יעקב אבינו יוצא מבאר שבע ללכת לחרן במצות הוריו בכדי לקחת אישה מבנות לבן אחי אמו. חז"ל למדו כי לפני יציאתו לדרך נטמן בבית המדרש של שם ועבר ולמד תורה בהתמדה עצומה במשך ארבע עשרה שנה. כך המדרש על הפסוק "וישכב במקום ההוא" (ב"ר פרשה ס"ח): ר' יהודה אמר כאן שכב, אבל כל י"ד שנה שהיה טמון בבית עבר לא שכב… ומה היה אומר? ר' יהושע בן לוי אמר ט"ו שיר המעלות שבספר תהילים". אמנם מדרש זה מעורר תמיהה גדולה: הרי יעקב אבינו כל ימיו ישב בבית המדרש ולמד, "איש תם יושב אוהלים" אהלי שם ועבר. מדוע ראה צורך לעכב את שליחות הוריו במשך ארבע עשרה שנים ולהיטמן בבית המדרש בהתמדה עצומה כזאת, עד שלא שכב במיטה כל אותם שנים? ועוד, כיצד יובן הדבר שכל היגיעה העצומה הזאת בתורה במשך שנים רבות הייתה בשביל לומר חמשה עשר המזמורים של "שיר המעלות" שאנו אומרים אותם תוך מספר דקות?
זאת ועוד, כאשר מגיע יעקב אבינו להר המוריה שם שוקעת לו השמש, הוא שוכב לישון על הקרקע ושם אבנים סביב ראשו: "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו". פירש רש"י: "עשאן כמין מרזב סביב לראשו שהיה ירא מפני חיות רעות". האומנם אריות דובים ודומיהם, לא יכולים לפגוע בשאר הגוף עד ששם יעקב אבינו אבנים רק סביב לראשו? ויתירה מזאת, רבים היו הצדיקים בדורות מאוחרים שחיות טרף לא יכלו לפגוע בהם כלל, כדניאל בגוב האריות, כל שכן יעקב אבינו ע"ה בחיר האבות שוודאי הייתה אימתו מוטלת על כל בעלי החיים?
מאילו חיות פחד יעקב אבינו ולמה היה עליו להיטמן משך ארבע עשרה שנה נוספים בבית שם ועבר? הבה נתבונן בע"ה בדברי המדרש (ב"ר פרשה ס"ח): "רבי פנחס בשם רבי הונא פתח, אז תלך לבטח דרכך- זה יעקב שכתוב ויצא יעקב, אם תשכב לא תפחד- מעשו ומלבן, ושכבת וערבה שנתך- וישכב במקום ההוא". לא מחיות הולכות על ארבע פחד יעקב אבינו אלא מחיות מסוכנות הרבה יותר- עשו ולבן, וכדברי חז"ל (מסכת בבא מציעא פ"ג): "תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חייתו יער- אלו הרשעים שדומים לחיות היער". יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית הנאמרת בלילה ומסמל את עם ישראל השרויים בגלות, בזמן חושך ואפילה רוחניים או גשמיים. הוא שמלמדנו ממה צריך לחשוש יותר מכל בזמן הגלות תחת שלטון האומות, יש לשמור על הראש- על האמונה וההשקפה הישרה והטהורה. גם אם הגויים בגלות פוגעים חלילה בגופם של ישראל לא יוכלו לשלוט על רוחם אמונתם והשקפתם: "עשאן כמין מרזב סביב לראשו".
שמירה זאת כנראה שצריכה לימוד מיוחד, לימוד שונה מהלימוד הרגיל של בית המדרש. לשם כך נדרשו ליעקב אבינו עוד ארבע עשרה שנים של לימוד אמונה והשקפה המקופלים בין פסוקי שיר המעלות שבתהילים "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי, עזרי מעם ה' עושה שמיים וארץ". בכל המשברים הקשיים ופיתויי הגלות יש לשאת את העיניים למעלה ולזכור כי "עזרי מעם ה' עושה שמיים וארץ", הכל מאיתו יתברך, לזכור את הדרך ואת המטרה, מאין באת ולאן אתה הולך. נשיאות עיניים זאת מוזכרת כמה פעמים אצל יעקב אבינו בהתמודדויותיו עם לבן הארמי (בראשית ל"א): "ואשא עיני וארא בחלום… ויאמר אלי מלאך האלקים… שא נא עיניך וראה…" אין דומה קיום התורה ושמירת מצוותיה בסביבה המגוננת של הבית ובית המדרש לקיום התורה בחוץ, ביציאה אל עולם המעשה על ניסיונותיו ופיתוייו הרבים. יעקב אבינו הוא שסלל את הדרך כמעשה אבות סימן לבנים, לתת לבניו כוח לשמור על האמונה וההשקפה הטהורה בכל מצב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה