יעקב אבינו חוזר לארץ ישראל לאחר עשרים שנות גלות בביתו של לבן הארמי ולפניו סכנת הפגישה עם עשיו הרשע החפץ להורגו, פגישה אליה מתכונן יעקב בדורון בתפילה ולמלחמה כמו שדרשו חז"ל. והנה זה פלא, באותה פגישה נדמה לפתע כי שני אחים אוהבים נפגשים כאן, וכלשון הפסוקים (בראשית לג ד): "והוא עבר לפניהם וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו. וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו ויבכו". מביא רש"י על הפסוק: "ויחבקהו- נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחווה כל ההשתחוואות הללו. וישקהו- …אמר רבי שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל ליבו". עם כל רשעותו של עשו וכל התועבות והרציחות שעשה, נשארה בו איזה נקודה פנימית של אנושיות שהתגלתה לרגע קט כשראה את ישרותו ותום לבבו של יעקב אחיו.
לעומת זאת, אצל לבן הארמי אין מוצאים נקודה כזאת אף לא לרגע קט. אפילו לאחר עשרים שנה בהם ראה לבן את התנהגותו הישרה עד לקצה גבול האפשר של יעקב אבינו, הוא נשאר ברשעו ורודף אחריו להרגו. כאשר בסופו של דבר מוכיחו יעקב אבינו בתוכחה נוקבת וקשה שיש בכוחה להמיס אף לב של אבן, עדיין לא זז בליבו של לבן מאומה (בראשית לא מ): "…הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותידד שנתי מעיני. זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך ותחלף את משכורתי עשרת מונים… ויען לבן ויאמר אל יעקב: הבנות בנותי, והבנים בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא… אם תענה את בנותי ואם תיקח נשים על בנותי אין איש עמנו, ראה אלקים עד ביני וביניך". לא רק שלבן נשאר בשלו אלא הוא עוד מוכיח את יעקב כאילו היה בעצמו גדול הצדיקים- "ראה אלקים עד ביני וביניך…". כיצד אפשר להבין את ההבדל בין התנהגותם שלך שני רשעים אלה?
הרב דסלר בספרו מכתב מאליהו (חלק א) מסביר כי לכל אדם יש נקודה של מבט אמת טבעי בתוך ליבו, המאפשר לו להבחין בכל דבר מה האמת שבו. אמנם לא תמיד יפעל האדם לפי האמת הזאת, אך יידע כי בהרגשתו הראשונית בכל שאלה העומדת לפניו מתנוצצת נקודת האמת. כותב הרב אליהו דסלר: "מאחר שהשוחד יעוור עיני חכמים ואין אדם רואה חובה לעצמו, איך אפשר הוא שנבחין את האמת? הלא בכל דבר שיש לנו התעניינות כבר יש לנו נגיעה באחד מן הצדדים? אמנם התשובה, שאין הנגיעה מכסה לגמרי את האמת, כי גם אחרי אשר יפתה היצר את האדם לומר כי גם דרך השקר אמת הוא, מכל מקום יודע הוא בעצמו שדרך האמת אמתית יותר, ורק יחשוב את השקר לאמת כמו תחליף לאמת". אולם, דבר זה נכון רק במי שרגיל לדבר אמת. ברגיל בשקר מתהפכת נקודת האמת הפנימית והופכת גם היא לשקר, עד שיאמר לו ליבו על עבירה שהיא מצווה ועל מצווה שהיא עבירה, על הצדיק שהוא רשע ועל הרשע שהוא צדיק. כך הוא מסביר את דברי התנא דבי אליהו המדברים מעניין זה (תנא דבי אליהו זוטא פרק ג'): "אם עושה אדם את עצמו צדיק ולדבר אמת מוסרין לו מלאך שמתנהג עימו בדרך צדיקים ומדבר אמת ואם עושה אדם את עצמו רשע ולכחש ולדבר שקר מוסרין לו מלאך שמתנהג עימו בדרך רשעים ומכחש ומשקר…" מלאך זה היא נקודת האמת שבליבו.
אם כן מובן הדבר מדוע שום תוכחה לא הועילה אצל לבן הארמי הרמאי והשקרן, שהרי האמין בכל ליבו שהוא עצמו הצדיק ויעקב אבינו ח"ו ההיפך… אדם כזה לעולם לא יוכל לחזור בתשובה שכן העבירות שלו נדמות לו כמצוות ומי פתי יעשה תשובה על המצוות שעשה?
מה נפלא הסיפור המובא בשל"ה הקדוש בעניין זה (שער האותיות אות ד') "והנה פה בירושלים היה רגיל אצלי חסיד גדול מחסידי עליון מהספרדיים, ואם היו נותנים לו חלל עלמא (כל הון שבעולם) לא היה חס ושלום מוציא מפיו דבר שאינו אמת בבירור. וסיפר לו מנהג אביו בעודו היה נער הוא ואחיו, ובא קובלנא שנעשה איזה ענין שלא כהוגן אמר מי שיודה על חטאו ויאמר אמת אז מחול לו רק יזהר מהיום והלאה שלא ישְנה באיוולתו, ואיזה שיכפור ואני אחקור ואדרוש שאחז בשקר וכפר אזי אעשה לו עונשים בכפלי כפליים, וכך עשה. מי שהודה, מחל לו ונתן לו מתנה עוד איזה מטבעות בעבור שהודה באמת ולאחד ששיקר ענשו בעונשים גדולים. כך היה מגדל את בניו במידת האמת והיה קונה האמת במטבעות לקיים "אמת קנה" ונעשה בבנו החסיד הנ"ל טבע האמת העולמית. וכל ערום יעשה בדעת איך יגדל בניו במעשים טובים ובצדקות ובחסידות ובכל מידות ישרות".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה