פרשת וישב המספרת על מכירתו של יוסף לעבד בידי אחיו מקשה מאד על הדרשנים. עד עתה קראנו בפרשות השבוע על עימותים בין צדיק לרשע, בין טוב לרע, בין טהור לטמא. אולם בפרשה זאת עומדים מהצד האחד יוסף הצדיק ומהצד השני אחיו הטהורים בני ישראל סבא, כולם אהובים כולם קדושים. בודאי שקצרה הבנתנו במניעיהם של יוסף ואחיו, אך עם כל זאת תורה היא וללמוד אנו צריכים. בקריאת הפסוקים על מכירת יוסף ניתן להבחין במספר שלבים: בתחילה כאשר קרב אל האחים רצו להורגו (בראשית ל"ז ט') "ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא, ועתה לכו ונהרגהו ונשליכנו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו, ונראה מה יהיו חלומותיו". ראובן הבכור מצילו מידם למען השיבו אל אביו, אך לבסוף נמכר לישמעאלים והורד מצרימה.
חז"ל מלמדים כי בעצה להרוג את יוסף היו שותפים רק שניים מהאחים, שמעון ולוי. כך כותב רש"י בפרשת מקץ (בראשית מ"ב כ"ד): "ויקח מאיתם את שמעון- הוא השליכו לבור, הוא שאמר ללוי הנה בעל החלומות הלזה בא". המדרש אינו מסתפק במה שמגלה לנו זהותם של יועצי העצה, אלא קושר את מעשיהם להריגת העיר שכם (כדברי רש"י בפרשת ויחי): "שמעון ולוי אחים- בעצה אחת על שכם ועל יוסף, ויאמרו איש אל אחיו… ועתה לכו ונהרגהו…". מדוע קושרים חז"ל מעשיהם בשכם לרצונם להמית את יוסף אחיהם? מה השייכות בין הדברים?
בביאור העניין אביא בע"ה מעשה מהרה"ג הרב נחמן בולמן זצ"ל שהיה רב קהילת "נחליאל" במגדל העמק במשך שנים. הרב זצ"ל השתתף בכנס תורני גדול בארה"ב ובאותם הימים נתפשו והושמו בכלא חברי "המחתרת היהודית", ארגון שנוסד בעקבות פיגועי המחבלים הפלשתינאים. הארגון קם על ידי קומץ בחורים שומרי תורה ומצוות שביצעו פיגועי נקם נגד הפלשתינאים בכדי להרתיעם ממעשי הרצח שלהם. באותו כנס נאם רב מפורסם בארה"ב, שהיו ידוע בדעותיו הימיניות הקיצוניות. הוא שיבח את מעשיהם של אנשי המחתרת, אמר שזו הדרך היחידה שמבינים המחבלים וחייבים להרתיעם אחת ולתמיד מלפגע ביהודים חסרי מגן. יש להמשיך במעשי נקם כאלה, ללחוץ על ממשלת ישראל לשחרר את חברי המחתרת מהכלא וכו' וכו', דברים שהתקבלו בתשואות רמות על ידי הקהל. מיד אחריו היה צריך לנאום הרב בולמן זצ"ל שידע עד כמה גדולי ישראל התנגדו למעשים האלה, וכמחנך דגול הרגיש שעליו להחזיר את הקהל להסתכלות התורנית הנכונה. התקופה הייתה תקופת פרשות השבוע המספרות על הריגת שכם ומכירת יוסף והרב אמר: מצאנו שחז"ל ביקרו את מעשיהם של שמעון ולוי בשכם על כך שלא נטלו עצה מדעת התורה שבדור, יעקב אבינו. זאת על אף שלכאורה עשו מעשה נכון, להעניש את שכם ומרעיו בכדי ללמד את הגויים שעם ישראל אינו הפקר ח"ו. וכך דברי המדרש (בראשית רבה פרשה פ'): "בני יעקב- שלא נטלו עצה מיעקב. שמעון ולוי- שלא נטלו עצה זה מזה… ולא היה אבינו יעקב רוצה שיעשו בניו אותו המעשה…" מה רע היה במעשיהם? שמא הבינו יותר טוב מיעקב אבינו מה צריך היה לעשות?
אלא, הרעים הרב בולמן בקולו, כשלא שומעים לדעת תורה, בתחילה הורגים גויים רשעים אבל אחר כך מבקשים להרוג את אחיהם עצמם ובשרם… גדולי התורה וחכמי הדור צופים למרחוק ואין דעתם כדעתנו. מי שהולך נגד דעתם, גם אם בתחילה ייראה לו ולאחרים שדרכו נכונה יותר, סופו לקלקל ולקצץ בנטיעות. ולך רב פלוני, חתם הרב בולמן את דבריו, אני מציע שתתחיל לשמוע לדעת תורה… כך אמר וירד מהבימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה