זכה חג החנוכה ומצוותו העיקרית, הדלקת נרות החנוכה, חביבה מאד על כלל ישראל המשתדלים לקיימה כמהדרין מן המהדרין. כך אומרת הגמרא במסכת שבת (כ"א ע"א): "מצוות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך". גם יהודים שלא תמיד מדקדקים לקיים כראוי את מצוות התורה מקיימים את הדלקת הנרות כמהדרין מן המהדרין לשיטת בית הלל, ומוסיפים בכל יום נר אחד יותר ממה שהדליקו ביום אתמול.
טעמם של בית הלל ובית שמאי מובא בהמשך דברי הגמרא: "אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא (נחלקו בה שני חכמי התלמוד בארץ ישראל), רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא. האחד אמר כי טעמם של בית שמאי כנגד ימים הנכנסין וטעמם של בית הלל כנגד ימים היוצאין, והאחד אמר כי טעמם של בית שמאי כנגד פרי החג וטעמם של בית הלל שמעלין בקודש ואין מורידין". (פירש רש"י: כנגד ימים הנכנסים-העתידים לבוא, ימים היוצאין- שיצאו כבר, וזה שהוא עומד בו נמנה עם היוצאין). טעמם של בית הלל שיש תמיד להעלות בקודש הוא כלל ידוע בדברי חז"ל, אך טעמם של בית שמאי הקושרים את מספר הנרות לפרים המוקרבים בבית המקדש בחג הסוכות צריך הסבר, מה הקשר בין הדברים?
מעיון בקרבנות חג הסוכות נראה כי נצטווינו להקריב ביום הראשון של החג שלושה עשר פרים ביום השני שנים עשר פרים וכן על זו הדרך, פוחת והולך כל ימי החג עד שביום השביעי מקריב שבעה פרים בלבד. פירש רש"י את הסיבה לכך (במדבר כ"ט י"ב): "פרי החג שבעים הם כנגד שבעים אומות עובדי אלילים שמתמעטים והולכים סימן כליה להם…"
לפי הסבר זה נראה לפרש מחלוקת בית שמאי ובית הלל בנרות החנוכה, כמחלוקת יסודית כיצד עלינו להתמודד מול החושך הרוחני בעולם המתגלם בפילוסופיה היוונית והשפעתה על כל אומות העולם, כפי שדרשו חז"ל (בראשית רבה, ב, ד): "וחושך– זו גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל…" מול אור התורה וחכמתה המוארים על ידי עם ישראל "כי נר מצווה ותורה אור". בית שמאי אומרים כי יש להילחם ברע ולמגרו מן העולם שכן תוספת קדושה לבדה לא תוכל לעקור את שורשו של הרע, יש להילחם בו ולמעטו כשם שמתמעטים פרי החג שהם כנגד אומות העולם. אולם בית הלל אומרים כי אין בכוחנו להילחם ברע מלחמה חזיתית ולנצחו לגמרי. עלינו להרבות בקדושה בקיום תורה מצוות ומעשים טובים, מעלין בקודש, וממילא מעט אור דוחה הרבה מן החושך.
מביאים הספרים בשם כתבי האריז"ל שאמנם היום הלכה כבית הלל אך לעתיד לבוא, בימי המשיח, תהיה הלכה כבית שמאי. ולפי דרכנו למדנו כי בעולם הזה עלינו לנהוג כבית הלל להעלות בקודש ולהאיר את אור הקדושה שדוחה הרבה מן החושך אף שלא נוכל לבטלו כליל, אך לעתיד לבוא הלכה כבית שמאי. אז יהיה הכוח להילחם ברע מלחמת חורמה ולמגרו כליל כדבר הפסוק "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה", וכמו שדרשו חז"ל בסוף סוכה על היצר הרע שהקדוש ברוך הוא שוחטו לפני הצדיקים ונדמה להם כהר גבוה. וזה הרמז השני בטעמם של בית הלל "כנגד הימים היוצאים" הם ימי העולם הזה שהולכים ויוצאים, ובית שמאי "כנגד ימים הנכנסים" הם ימי העולם הבא "העתידים לבוא" (כלשון רש"י שם).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה