יעקב אבינו ע"ה מברך את אפרים ומנשה ונותן להם מעמד של שבטי ישראל- "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי". בברכתו מציב יעקב אבינו יסוד חדש- כל הברכות שיברכו האבות את ילדיהם בעם ישראל יהיו כברכותיהם של אפרים ומנשה "ישימך אלקים כאפרים ומנשה". אולם, בעוד שיוסף חשב כי הברכה החשובה יותר ביד ימין צריכה להינתן על ראש מנשה הבכור ואף מנסה לתמוך את ידו של אביו לכיוון מנשה, הרי שיעקב אבינו מדגיש כי למרות שאפרים הוא הצעיר עליו לקבל את הברכה המיומנת (בראשית מח יז): "וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו על ראש אפרים וירע בעיניו ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים על ראש מנשה. ויאמר יוסף אל אביו לא כן אבי כי זה הבכור שים ימינך על ראשו. וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים. ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמור ישימך אלקים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה". כיצד ניתן להבין את הויכוח הזה?
אם נתבונן מה היה עיקר עיסוקם של בני יוסף אפרים ומנשה, נמצא כי בניגוד למנשה שהיה עוסק בענייני הממלכה יחד עם יוסף הצדיק אביו, הרי שעיקר עיסוקו של אפרים היה בלימוד התורה אצל יעקב סבו. במפגשם הראשון של האחים עם יוסף מילא מנשה תפקיד של מתורגמן בין האחים ליוסף וכמו שהמדרש מביא בכמה מקומות היה בסמיכות לאביו בניהול המדינה (רש"י בראשית מבכ ג): "כי המליץ בינותם- כי כשהיו מדברים עימו היה המליץ ביניהם היודע לשון עברי ולשון מצרי והיה מליץ דבריהם ליוסף ודברי יוסף להם… המליץ- זה מנשה בנו". לעומת זאת לגבי אפרים מביא רש"י (בראשית מז א): "ויאמר ליוסף- … אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד וכשחלה יעקב בארץ גושן הלך אפרים אצל אביו למצרים להגיד לו". מנשה נמצא עם יוסף בעיר המלוכה מצרים, בעוד שאפרים לומד תורה אצל יעקב אבינו בארץ גושן, מושבם של בני ישראל.
אמרו חז"ל (מסכת אבות ג' כא): "אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח", זה בלי זה אי אפשר, אך מהו העיקר? בעוד שיוסף סבר שהקמח יביא את התורה, הדאגה לשלומם ביטחונם וכלכלתם של עם ישראל בהם עסק מנשה ייצרו את התנאים הנדרשים לקיום התורה ולימודה, הרי שיעקב אבינו לימד שאם אין תורה אין קמח, עיקר החשיבות בעם ישראל צריך להיות לגדולי התורה ולומדיה כאפרים. רק בזכות עסק התורה יובטח המשך קיומו של עם ישראל כעם ותובטח הסייעתא דשמייא הנדרשת לקיום הכלכלי. על מרדכי היהודי שנאלץ להיכנס בעובי הקורה על מנת להציל את כלל ישראל מכליה ח"ו בימי המן הרשע אמרו חז"ל במסכת מגילה "גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות". משנעשה מקורב למלכות הוצרך להיבטל מלימודו, ירד במידת מה ממעלתו הראשונה וממילא נעשה "רצוי לרוב אחיו" ולא לכולם, כי פרשו ממנו מקצת סנהדרין.
לימוד זה רצה יעקב אבינו להנחיל לכל הדורות הבאים. על אף שהעסקנות הציבורית האמיתית לשם שמיים ולטובת עם ישראל נצרכת ביותר והעוסקים בה שכרם גדול וראויים להכרת הטוב הנצחית של כלל ישראל, עם כל זאת אותם שזכו לישב באהלה של תורה ולהיות ממעבירי השמועה לדור הבא מעלתם גדולה יותר "וישם את אפרים לפני מנשה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה