ספר שמות עוסק בגאולתם של ישראל ובבניינו של העם. ה' יתברך בחר במשה רבנו להוציא את עמו מארץ מצרים ולהנהיגם בכל אותו תהליך גדול של בניין האומה, אך אם נשאל את עצמנו מה היו מעשיו המיוחדים של משה רבנו מאז שנולד ועד הגיעו לגיל שמונים שנה, נבחין כי התורה מספרת לנו על כל התקופה הארוכה הזאת את סיפורם של שלושה ימים בלבד (שמות ב'): "ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם (רש"י: נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם) וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו… ויך את המצרי ויטמנהו בחול. ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים ניצים ויאמר לרשע למה תכה רעך… ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר. ולכהן מדין שבע בנות ותבאנה ותדלנה ותמלאנה את הרהטים להשקות צאן אביהן. ויבואו הרועים ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק את צאנם".
ביום הראשון משה רבנו יוצא מארמון פרעה ומציל יהודי מיד מכהו הגוי, ביום השני מציל יהודי מיהודי וביום השלישי עליו מספרת התורה נקלע לעימות בין גויים ובכל זאת מתערב לטובת החלשים והנרדפים. מדוע נהג משה רבנו כך? כאשר יש להציל יהודי הדבר מובן יותר, אך להתערב בסכסוך בין גויים במקום זר, בארץ מדין, מקום בו אינו מכיר איש ורק כעת הגיע אליו? האם התערבות כזאת לא תסכן אותו ותיצור לו אויבים מיותרים? אם היה נמנע מלהתערב בעימות הזה איש לא היה בא אליו בטענות, ומה לו ולצרה הזאת?
משה רבנו לא עושה שיקול של רווח והפסד במה שנוגע לקיום רצון ה'. אצל ה' יתברך מצאנו שהוא מבקש את הנרדף אפילו במקום שהרודף צדיק יותר ממנו. כך דרשו חז"ל במדרש (ויקרא רבה כז ה): "והאלקים יבקש את נרדף (קהלת ג'), רב הונא בשם רב יוסף אמר: לעולם והאלקים יבקש את נרדף, אתה מוצא צדיק רודף צדיק והאלקים יבקש את נרדף, רשע רודף צדיק והאלקים יבקש את נרדף, רשע רודף רשע והאלקים יבקש את נרדף, אפילו צדיק רודף רשע והאלקים יבקש את נרדף, מכל מקום והאלקים יבקש את נרדף… רבי אליעזר ברבי יוסי בן זמרא אמר: אף בקרבנות כך, אמר הקב"ה שור נרדף מפני ארי, עז נרדף מפני נמר, כבש מפני זאב, לא תקריבו לפני מן הרודפים אלא מן הנרדפים". ה' יתברך מואס כביכול ברודפים ומבקש את קרבת הנרדפים. אפילו צדיק רודף רשע יבקש ה' את טובת הנרדף הרשע, עד כדי כך!
את המצווה להתנהג בדרכיו הישרות של ה' יתברך למדו חז"ל מדברי הפסוק "והלכת בדרכיו". כך כותב הרמב"ם (שיום פטירתו חל השבוע ביום כ' בטבת) בהלכות דעות (פרק א'): "הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם. ומצווין אנו ללכת בדרכים אלו הבינוניים, והם הדרכים הטובים והישרים, שנאמר "והלכת בדרכיו". כך למדו בפירוש מצוה זו: מה הוא נקרא חנון, אף אתה היה חנון. מה הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום. מה הוא נקרא קדוש, אף אתה היה קדוש… וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהידמות כפי כוחו". כשם שהקב"ה בוחר בנרדפים וחפץ בקרבתם, כך גם אנו צריכים לסייע לנרדפים ולרחם עליהם כפי כוחנו. בדרך זאת של רחמים וחמלה כלפי כל נברא נהג משה רבנו ללא חשבונות אישיים, ורגישות כזאת עלינו לסגל גם בעצמנו ובחינוך ילדינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה