מציווי עשייתו של ארון הברית שבמשכן למדו חז"ל והמפרשים כיצד צריך לומד התורה להתנהג (שמות כ"ה י'): "ועשו ארון עצי שיטים אמתיים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו. וציפית אותו זהב טהור, מבית ומחוץ תצפנו, ועשית עליו זר זהב סביב". כותב בעל הטורים: "כל מידותיו היו שבורות בחצאי אמות, ללמד שכל מי שלומד תורה צריך לשבר ולהשפיל עצמו". ובמסכת יומא (דף ע"ב): "מבית ומחוץ תצפנו- אמר רבא: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם… אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמים…" פירש רש"י: "שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים, לכך צריך שתקדים לו יראת שמים".
לימוד התורה מעלתו גדולה ועצומה, אך צריך שיהיה לימוד המביא את האדם לידי ענווה ויראת שמים. וכך כתב הרמב"ן באיגרתו המפורסמת לבנו: "וכאשר תנצל מן הכעס תעלה על לבך מדת הענווה שהיא מדה טובה מכל המידות טובות, שנאמר: עקב ענווה יראת ה'. ובעבור הענווה תעלה על לבך מדת היראה, כי תיתן אל לבך תמיד מאין באת ולאן אתה הולך ושאתה רמה ותולעה בחייך ואף כי במותך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון לפני מלך הכבוד, שנאמר: הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי לבות בני אדם. ונאמר: הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'. וכאשר תחשוב את כל אלה תירא מבוראך ותישמר מן החטא, ובמידות האלה תהיה שמח בחלקך. וכאשר תתנהג במידת הענווה להתבושש מכל אדם ותתפחד ממנו ומן החטא, אז תשרה עליך רוח השכינה וזיו כבודה וחיי עולם הבא".
אמנם יצר הרע משתדל להפיל את לומד התורה ברשת הגאווה, שהרי זכה ולמד יותר מרבים אחרים, אך באמת היה עליו להתחזק כנגדו ולגעור בו, כי לפי הכישרונות שחננו ה' מי יודע אם יוצא ידי חובתו. וכך כותב בספר פלא יועץ (ערך ענווה): "…ואף אם כביר מצאה ידו תורה ומצוות כמשה רבנו עליו השלום(!) מה טובו אם יגבה לבבו, מאחר שהוא תועבת ה' הרי הוא כאחד הריקים והנבלים… לכן לו בכח יגבר איש ברב עז ותעצומות להשפיל עצמו. ויחשוב שלפי רב חכמתו והשגתו ויכולתו, גדלה חובתו לעבד עבודתו, והקדוש ברוך הוא מדקדק עמו כחוט השערה. ולמה הדבר דומה, לשנים שהיו חייבים למלך, אחד חייב אלף דינרי זהב ואחד אלף כסף. החייב אלף כסף פרע חמש מאות דינרי כסף והאחר פרע חמש מאות דינרי זהב. נמצא, שמי שפרע חמש מאות דינרי זהב נשאר חייב יותר ויותר ממי שלא נתן אלא חמש מאות של כסף. כן הדבר הזה". ובמסכת יומא (דף נ"ד): "…אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו, תורה ניתנה לו במתנה. וכיון שניתנה לו במתנה נחלו אל, שנאמר וממתנה נחליאל. וכיון שנחלו אל עולה לגדולה, שנאמר ומנחליאל במות. ואם מגיס לבו הקדוש ברוך הוא משפילו שנאמר ומבמות הגיא, ואם חוזר בו הקב"ה מגביהו, שנאמר כל גיא יינשא…"
ולפי דרכנו למדנו, שכאשר מגיע הזמן לשלוח את הבן לישיבה קטנה צריך לבדוק היטב לא רק איזה "שם" יש לישיבה, ולא רק עד כמה תלמידיה יודעים להגיד סברות ומפרשים, אלא האם הבחורים הלומדים בה מצטיינים במידות הענווה ויראת השמים שלהם. מידות אלה ניכרות בעיקר בתפילה ברצינות וביחס של כבוד אמיתי לחבריהם החלשים מהם. כאשר אלה נמצאות בישיבה, התורה שלומדים בה תהיה להם תורת חיים, ובע"ה יגדלו להיות תלמידי חכמים אמיתיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה