קירוב הרחוקים

בתחילת פרשת ויקרא העוסקת בדיני הקרבנות בבית המקדש, נקראים עם ישראל בתואר "אדם": "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, אדם כי יקריב קרבן מכם". האור החיים הקדוש מסביר כי תואר אדם פונה אל החשובים והנעלים שבבני ישראל הנדרשים להקריב קרבן, מלשון התקרבות: "עוד ירמוז לצוות את אנשי חיל להשתדל לקרב לבבות עם בני ישראל לעבודת ה' ולזה יקרא קרבן לה', כי על ידי חטא האדם ייפרד הדביקות של ישראל עם אביהם שבשמים דכתיב ואתם הדבקים בה' ויהיו נבדלים ומרוחקים מהשכינה, והאדון ברוך הוא יקפיד כביכול על הדבר ויתאווה לקרב אותם אליו". בהמשך מציין את השכר הגדול לעוסקים בקירוב הרחוקים: "וציוה להוכיח לכל הרחוק ולקרב ליבו, גם העניש למעלים עין מהדבר. וזה לך האות אשר ציוה ה' להתחיל ממקודשיו (בזמן החורבן נענשו קודם הצדיקים שלא הוכיחו לחוטאים) ולהגדיל שכר המזכה, כמאמר התנא כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו כי ישמרנו ה' משיגיונות, והם הדברים הנאמרים כאן."

עוד מוסיף האור החיים ומסביר, כי העוסק בקירוב שומרים עליו מן השמים שלא יחטא: "אדם, דקדק לומר אדם לשון חשיבות כאמור בזוהר, כי יקריב, ואת מי יקריב? פירש הכתוב ואמר מכם, מן הפחותים שישנם בכם אשר פשעו בה' ויאמרו לאל סור ממנו ונתרחקו מדביקותו יתברך. את זה יקריב ולזה יקרא קרבן לה', כי יקריב נצר מטעיו קודש לשרשו. ואדם כזה אין צריך להביא לא נדר ולא נדבה, גם אין מציאות להביא לא חטאת ולא אשם, על דרך אמרם ז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, ואם אין שוגג אין קרבן".

דבריו הנפלאים של האור החיים הקדוש על מעלת קירוב הרחוקים מעוררים בלב כל יהודי אשר נגעה יראת ה' בלבבו את הרצון לפעול ולקרב אך מיד שואל את עצמו, מי אני ומה חיי לעסוק במלאכת הקירוב? הלא יש רבנים ורבניות המתמחים בזה, ארגונים גדולים שזה עיסוקם ותכליתם, הם יודעים כיצד לקרב את הלבבות בדרשות וסמינרים למיניהם, אבל לי אין כל מושג איך לעשות זאת. הלא כן? ובכן, לא. האמת היא שלכל אחד מאיתנו יש הזדמנות לעסוק בקירוב רחוקים, אם לא במעגלים הרחוקים אזי לפחות במעגלים הקרובים, עם האנשים עימם אנו באים במגע יום יום, במשפחה בקהילה ובעבודה. הדוגמא האישית שאנו נותנים במעשינו בדקדוק המצוות וקיומן, התנהגות בדרך ארץ ובכבוד לזולתנו, הקשר שאנו שומרים עם בני משפחה רחוקים בדרך של קשר אנושי פשוט ולא מתנשא, הן כולן פעולות אדירות של קירוב רחוקים.

ואם בתחום החינוך עסקינן, יש לנו כהורים הזדמנות עצומה לקרב רחוקים במוסדות החינוך בהם מתחנכים ילדינו. מנהלים רבים נדחקים על ידי הורים בעלי השפעה להימנע מלקבל לבית הספר ילדים שבאים ממשפחות מתחזקות ומתקרבות, גם כאשר המנהל והצוות החינוכי מבינים שהילד או הילדה הם כלי קיבול וקבלתם למוסד תעלה את כל המשפחה על דרך המלך, בלי לפגוע כמובן בחינוכם של התלמידים האחרים. התופעה המחודשת של "מוסדות לבני אברכים בלבד" וכדומה לזה, היא תופעה חדשה בעם ישראל.  שמעתי ממרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל ולהבדיל בין החיים לחיים מהרב הראשי לשעבר הרב שלמה עמאר שליט"א, שלמוסדות כאלה לא היו מקבלים אותם כי אבותיהם לא היו אברכים, כשם שאביו של רבי עקיבא לא היה אברך. להורים המחזקים את ידי המנהלים לקבל גם ילדים ממשפחות מתחזקות טובות, למרות כל הקשיים, יש בוודאי שכר גדול מאד של קירוב רחוקים.