פרשת "אחרי מות" עוסקת במצוות יום הכיפורים וסדר העבודה של הכהן הגדול. סדר זה מפורט בתפילת יום הכיפורים לפרטיו ודקדוקיו, ועל הכהן הגדול מוטלת אחריות גדולה שלא לשנות ממנו מאומה שמא יתחייב ח"ו מיתה על ביאה ריקנית לקודש הקדשים. התורה מקדימה לציוויים אלה אזכור של מיתת בני אהרן שהקריבו אש זרה אשר לא ציווה אותם, ויש לשאול מה מוסיף אזכור זה לציוויי העבודה המיוחדת של הכהן הגדול ביום הכיפורים הקדוש?
רש"י בתחילת הפרשה מביא את מדרש חז"ל: "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן…. מה תלמוד לומר? היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא. אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זירזו יותר מן הראשון. לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן."
אף על פי שהאדם שומע מפי שני הרופאים שבמשל את אותו המסר בדיוק, הרי שהרופא המחבר את דבריו עם דוגמא מוחשית משפיע יותר. זאת משום שאם יבוא האדם לעבור על דברי הרופא השני ייזכר בדוגמא ויירתע מלעבור.
פעולה זאת של קישור בין דברים (הנקראת בלעז אסוציאציה) בה האדם נזכר בדבר מתוך דבר אחר היא בעלת חשיבות רבה בחינוך. פעולה שמזכירה לאדם מצב נעים וטוב תהיה פעולה שישמח לעשותה, בעוד פעולה שמזכירה לו מצב של צער ועגמת נפש היא פעולה שישתדל להימנע מלעשותה.
דוגמא נוספת של קישור בין דבר לדבר היא מצוות ציצית, בה נצטווינו לשים על ציצית הכנף פתיל תכלת ועל ידי ההסתכלות בו לזכור את כל מצוות ה' ולעשותם: "רבי מאיר היה אומר: מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד" (מסכת מנחות מ"ג ע"ב). ובפירוש רש"י שם- "ומכוח התכלת מזכיר היושב על כיסא". כאשר רואים את הציצית ולומדים להתבונן במה שמסמל צבע התכלת, זוכרים את בורא עולם שציוונו את המצווה הזאת.
אם כאשר הילד הקטן מגיע להתפלל בבית הכנסת עם אביו נותנים לו הרגשה נעימה, ישנו הסבא החביב שמחלק סוכריות לילדים, לא מעמיסים עליו ישיבה ארוכה מידי אלא לפי גילו וכוחותיו, מתייחסים אליו באמון ולא מעירים לו בצורה פוגעת, הרי שכשיגדל "לא יסור ממנה" אלא יאהב לבוא ולהתפלל בבית הכנסת המזכיר לו חוויות נעימות. אולם אם לעומת זאת, הביקור עם אביו בקטנותו בבית הכנסת נעשה בהרגשה של לחץ וכפייה, ביקור רצוף הערות או סטירה משפילה לילד שלא הסתכל בסידור (כפי שראיתי פעם בזעזוע באחד מבתי הכנסת), הרי שהאסוציאציה השלילית תצוף ותעלה בליבו בכל פעם שיחשוב לבוא לבית הכנסת. המחשבה והזיכרון השליליים הצרובים בתודעתו ירתיעו אותו מלבוא ולהתפלל והסלידה שהייתה בלבו מההתנהגות של אביו עלולה להדבק במחשבתו לתפילה בכללותה.
תפקידם של ההורים הגננת והמלמדים להאהיב על הילדים הצעירים את קיום המצוות על ידי חוויות נעימות ומרגשות. עשיית מצוות בחיוך ובשמחה, שירי קודש ופעילות המשלבת יחדיו שימוש בכמה חושים באופן שמפעיל את הילדים בפרט בגיל הצעיר מאד, גיל הגן והמכינה, תורמים להקניית ההרגשה הזאת בליבם. את "חיבת הקודש" צריכים לטעת בלב הילד כבר בגיל הרך, כדי שיקשר תמיד את לימוד התורה וקיום המצוות עם חוויות נעימות ויימשך לעשותן בלב טוב ושמח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה