עמלה של תורה

"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם". פירש רש"י: "הוו עמלים בתורה על מנת לשמור ולקיים כמו שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם". ובתוכחות: "ואם לא תשמעו לי (להיות עמלים בתורה) ולא תעשו את כל המצוות האלה… (משלא תלמדו לא תעשו)". ההצלחה הרוחנית מתחילה בעמל התורה, וההתדרדרות מתחילה גם היא בחסרון עמלה של תורה. מהו אותו עמל תורה המוזכר כאן בדברי חז"ל, והאם הוא שונה מלימוד התורה?

החזון איש מסביר כי עיקר עמלה של תורה הוא בחזרה המרובה על מה שכבר למד וחזרה על דבר שכבר מוכר קשה יותר מלימוד דבר חדש. החזרה המרובה מראה כי האדם החוזר מרגיש כעבד ה' שצריך ללמוד גם כשקשה לו ואינו נמשך כל כך באותו זמן אחר הלימוד, לעומת הלומד דבר חדש שעדיין לא למד אותו. כותב האור החיים הקדוש בפרשתנו: "וטעם שקרא הכתוב עמל התורה חוקה, לצד שיש בה מצווה אפילו ללמוד דברים שלמדם פעמיים ושלוש והם ידועים אצלו כי חפץ ה' בעסק התורה חוקה חקק. ותמצא שאמרו זיכרונם לברכה כי לטעם שילמד האדם תורה בחשק תמיד גזרה חכמתו יתברך שיהיה האדם לומד ושוכח".

אין לימוד התורה דומה ללימודן של חכמות אחרות. בחכמות אחרות מה ייתן לו ומה יוסיף לו כי יחזור על מה שכבר יודע היטב? אולם בחכמת התורה אין הדבר כך. גם הקריאה והעיון בדברים שכבר יודע ומכיר ואין לו בהם שום חידוש היא מצווה גדולה של לימוד התורה. יתירה מזו אמרו חז"ל שדברי תורה ככל שאתה ממשמש בהם אתה מוצא בהם דבר חדש. מדוע באמת לימוד התורה הוא כה שונה מחכמות אחרות?

הגמרא (במסכת נידה) אומרת כי עוד בטרם נולד האדם ישנו מלאך המלמדו את כל התורה כולה בבטן אימו, וכשנולד לאוויר העולם סוטרו על פיו ומשכחו מה שלמד. וכאן הבן שואל: אם משכחו מדוע לימדו ואם לימדו מדוע משכחו? הסבירו המפרשים כי המלאך מלמדו כדי שייקל עליו אחר כך ללמוד את התורה בעצמו, שהרי קל יותר ללמוד מה שלמד ושכח ממה שלא למד כל עיקר. כך הם דברי הגמרא על מי שעמל ויגע בתורה: "עולא רמי (הקשה)- כתיב שתה מים מבורך, וכתיב ונוזלים מתוך בארך?. ומתרץ עולא: בתחילה שתה מים מבורך (מים מכונסין וסופן כלים- רש"י) ולבסוף ונוזלים מתוך בארך (מים חיים ואין פוסקין)" (מסכת עבודה זרה דף י"ט).

מכאן נבין כי בעוד שבכל החכמות יודע האדם רק את מה שלמד ומה שלא למד אינו יכול לדעת, הרי שלימוד התורה הוא שונה. כל התורה כולה כבר נמצאת בתוכו, בעומק נשמתו, ומשם עליו להוציאה לאור. עמלה של התורה והיגיעה בלימודה דומים לאותו אדם הקודח באדמה היבשה על מנת לגלות את המים הנסתרים בה. בתחילה דומה לימודו לשואב מתוך בור מים, רק המים שנכנסו לבור יכולים לצאת הימנו, הוא יודע מה שלמד ולא יותר מזה. אך אם יעמול, יתמיד וימשיך, יגיע ל"מי התהום", יבקעו לו מעיינות התורה הנמצאים בתוך נשמתו  וימצא בתורה דברים חדשים שלא שיער את דבר קיומם, דברים שלא למד מעולם.

וכעין זה מסופר על רבי אליעזר בן הורקנוס תלמידו של רבן יוחנן בן זכאי (פרקי דר' אליעזר) "אמר לו ריב"ז: אליעזר אמור לנו דבר אחד מדברי תורה.  אמר לו אמשול לך משל: למה אני דומה, לבור הזה שאינו יכול להוציא מים יותר ממה שהוא מכניס.  אמר לו אמשול לך משל: למה הדבר דומה-  לבאר הזאת שהיא מזלת ומוציאה מים מאליה כך את יכול לומר דברי תורה יתר ממה שנאמר למשה בסיני ... יצא ריב"ז והלך לו, והיה ר' אליעזר יושב ודורש דברים יותר ממה שנאמר למשה בסיני ופניו מאירות כאור החמה, וקרנותיו יוצאות כקרנותיו של משה, ואין אדם יודע אם יום הוא ואם לילה. .."