בפרשת ויקהל מתארת התורה את הקמת המשכן בפועל, לאחר שבפרשות תרומה ותצווה נאמר למשה כיצד להקימו. כלי המשכן הוכנו והועמדו כל אחד במקומו ועבודת המשכן החלה קודש לפנים מקודש, מקדושת חצר המשכן דרך קדושת אוהל מועד ועד הגבוה שבכולם- קודש הקודשים. ומה העיקר בקודש הקדשים? ארון ברית ה' בו מונחים לוחות הברית, אותם לוחות שהוריד משה בידו מהר סיני. על הארון צורת שני מלאכים הנקראים כרובים בדמות תינוק ותינוקת, ומבין שניהם יוצא דבר ה' אל משה רבנו- "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות מבין שני הכרובים וידבר אליו" (במדבר ז).
כבר הסבירו המפרשים כי הכרובים העשויים בצורת תינוק ותינוקת מסמלים את חינוך הבנים והבנות בעם ישראל. דווקא מבין שניהם יוצא דבר ה' אל משה רבנו, ללמדנו את מעלת חינוכם הטהור של ילדי ישראל: "ויהיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת ופניהם איש אל אחיו, אל הכפורת היו פני הכרובים". בעניין צורת הכרובים פירש רש"י (כ"ה כ'): "פורשי כנפיים- שלא תעשה כנפיהם שוכבים, אלא פרושים וגבוהים למעלה אצל ראשיהם, שיהיו עשרה טפחים בחלל שבין הכנפיים לכפורת". מה נוכל ללמוד מפרישת כנפיהם של הכרובים למעלה מעשרה טפחים ומהאזהרה "שלא תעשה כנפיהם שוכבים" לעניין חינוך הילדים?
בכדי לענות על שאלה זאת נקדים ונאמר כי בעניין הגובה של עשרה טפחים אומרת הגמרא כי זהו רמז למרחק הרוחני שבין העולם הגשמי התחתון והעולם הרוחני העליון (סוכה דף ה' ע"א): "רבי יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה שנאמר- השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". שואלת הגמרא: "ולא ירדה שכינה למטה? והרי כתוב- וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר ויקרא ה' למשה אל ראש ההר ויעל משה?" ומשיבה הגמרא: "למעלה מעשרה טפחים". יש כאן רמזים לעניינים נסתרים וגבוהים אך לענייננו נוכל בסייעתא דשמיא ללמוד הכוונה בחינוך ילדי ישראל- יש להגביה כנפיהם של התלמידים למעלה מעשרה טפחים, לא לעשותם שוכבים ונמוכים אלא פרושים אל על!
כשם שכנפי הציפור הן הנושאות אותה כלפי מעלה כך גם כנפי הרצון של האדם ובפרט ילדינו ותלמידינו. עלינו המחנכים למשכם למעלה, לרומם את נקודת התצפית שלהם על החיים וללמדם לא להסתפק במועט. מידי פעם צריכים הילדים לשמוע דברים רוחניים גבוהים אפילו למעלה מהבנתם כרגע, דברי חסידות ומוסר או מאמרים על הנהגות נשגבות מגדולי ישראל. דברים אלה מרוממים את נקודת המבט הרוחנית ונותנים שאיפה להתקדם ולהתעלות. צריך לקחת את הילדים להתברך מגדולי ישראל אפילו בהיותם עדיין קטנים, כי הנשמה היהודית היא גבוהה ומרוממת גם אם היא נמצאת עדיין בגוף קטן. התכנסות לכבודו של תלמיד חכם גדול בתורה או עשיית מצווה ברוב עם הדרת מלך במקומות קדושים ומיוחדים, משאירה רושם עמוק בנפש הילד וזורעת בלבו זרעים של שאיפה לגדלות רוחנית. שמיעת רעיון רוחני מלא הוד הנובע מתורת הסוד, התפעלות ממעשה הבריאה של הקב"ה ושירי קודש מלאי כיסופים של הנשמה באשמורת הבוקר, ממלאים את ליבם של ילדי ישראל הקדושים בשאיפות טהורות ומרוממות.
ברוחניות אין למחנך ולהורה להסתפק במועט. נציב בפני ילדינו את דמויותיהם של גדולי ישראל וצדיקות האומה כדמויות נערצות ומרוממות שאפשר לזכות ולהיות כמותם. גם הם היו פעם ילדים קטנים עם לב טהור ושאיפות גדולות- פורשי כנפיים למעלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה